בפרשת השבוע אנו קוראים בתורה על 'חטא העגל'. לאחר מתן תורה משה רבינו עולה להר סיני ושוהה שם 40 יום. ביום הארבעים הוא מקבל הוראה מאלוקים "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ", העם שהוצאת ממצרים ושזכו לקבל את התורה במעמד ייחודי, לא החזיק מעמד הרבה זמן ותוך 40 יום הם כבר חטאו בחטא הנורא של עבודה זרה. הם יצרו עגל מזהב ואמרו עליו "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
משה רבינו יורד מהר סיני כאשר בידיו לוחות הברית, אותם לוחות מיוחדים שאלוקים בעצמו יצר ובהם חקוקים עשרת הדברות. כאשר הוא מתקרב למחנה הוא נחשף למראות- לאלוקי הזהב שבני ישראל עובדים לו- ובהחלטה מהירה הוא שובר את הלוחות
מוסבר, שמשה עמד בפני החלטה לא פשוטה. מצד אחד, עמדה התורה שמשה עצמו זכה שהיא נקראת על שמו "תורת משה" "תורה ציווה לנו משה" וכדומה. ומצד שני, ניצבים בני ישראל שעבורם משה נלחם פעמים רבות והוא המנהיג המסור שלהם וליווה אותם מגלות לגאולה.
בעצם לוחות הברית שנמצאים בידיו כעת הם ההוכחה לקשר ולמחויבות של בני ישראל לאלוקים ועצם הימצאותם זה גזירת הכחדה על בני ישראל- כיוון שבהם כתוב את האיסור לעבוד מישהו אחר, ומשה מחליט למחוק את ההוכחה לקשר המיוחד הזה ושובר את הלוחות.
זהו הסיפור בתחילת הדברים בקטע זה. אותו סיפור מביא כמשל רש"י בפירושו על התורה . משה הוא השושבין שמחליט לקרוע את שטר הכתובה ולהציל את ארוסתו של המלך מעונש מוות על בגידתה.
ואכן, לאחר החלטתו של משה ושבירת הלוחות, זכה משה וקיבל אישור מאלוקים שהצעד שהוא עשה אכן היה נכון. כפי שכתוב "והסכימה דעת הקדוש ברוך הוא לדעתו שנאמר "אשר שברת"- ישר כחך ששברת".
שבת שלום
