התערוכה "רוח הזמן" באוצרותה של יובל עציוני, היא התערוכה השנתית של עמותת 'קראפט ישראל', המתמקדת במושג 'רוח הזמן' כרעיון בסיסי המניע דיון על היצירה האמנותית הייחודית לתחום ה'קראפט', רוח התקופה והקשר לנושאים אקטואליים לצד התכתבות עם העבר, כגון מעקב אחר מסעות גיאוגרפיים וסימבולים של חפצים, בחינת שינויים בייחוס חברתי לחפצים או אובייקטים בשדה האמנות.
בתערוכת היחיד של האמנית עמליה רובין "פעם ידעתי לעוף" באוצרותו של רוני ראובן, מוצגות עבודות העוסקות בדימויים נסתרים מעולם החי, הצומח, הדמיון והדומם.
מזה מספר שנים יצירתה של עמליה, אקריליק על קנבס, עוסק באינטרפרטציות ובדימויים שלה לתהליך פרידה מיכולות הנגינה והמחול, בשל מגבלה פיזית.
היצירות נעות בין המתח והכאב של מגבלות התנועה לבין הכלה, השלמה ויצירת פרשנות אחרת למרחב ותנועה בצמצום, תחושה של כאוס, אובדן של דרך אשר לאורכה מהבהבים אורות של תקווה, של מעוף והמראה רוחנית.
בקיר האמנית פרוין שמואלי-בוכניק "מעיינות העין" באוצרותו של רוני ראובן, מופיעה העין כדימוי רוחני שיש בו מן ההתבוננות פנימה, כפי שרוֹוֵחַ ביצירות אמנות פלסטיות, בספרות, בקולנוע ובתורות מיסטיות: עין אלוהים, העין הצופייה, אך גם העין במובן הגשמי והפונקציונאלי שלה, המאפשרת לנו לצפות ולתקשר. העין בעבודות אלו מאזכרת לעתים את עיניה של שמואלי-בוכניק עצמה, ויש בה מן הדיוקן העצמי. היא מופיעה בעבודותיה על רקע בדי ריפוד מעובדים בחוטי זהב וכסף וטקסטורות מאויירות של הבד.
בעבודותיה פרוין מתייחסת למהות תקופת הקורונה, תקופה של חרדות, חוסר וודאות וחיפוש אחר הדרך הצלולה המפוענחת.
טקסט לתערוכתה של פרוין נכתב על-ידי זיוה קורט, אוצרת וחוקרת אמנות.
נעילה: 30.6.22
