ב"ה
מעשה במלך שהציעו לו בחורה לאישה. אהב המלך את הבחורה והחליט לחגוג עימה אירוסין. כל המדינה שמחה בשמחת המלך, ואת מועד החתונה קבעו לחצי שנה אחר כך. יום אחד שמע השושבין – שהוא זה שהכיר למלך את כלתו – שהכלה חטאה למלך וכולם מרננים עליה כי היא מסתובבת עם אדם אחר.
השושבין, שבידו היה שטר הכתובה – החוזה בין המלך לכלתו – המוכיח את הקשר בין המלך לבחורה וזה שדאג עד עתה לאינטרסים של המלך בד בבד עם דאגתו לבחורה שהכיר לו – עמד אובד עצות ולא ידע מה עליו לעשות, לטובת מי להתערב? כיצד ידאג גם למלך וגם לארוסתו?
בפרשת השבוע אנו קוראים בתורה על 'חטא העגל'. לאחר מתן תורה משה רבנו עולה להר סיני ושוהה שם 40 יום. ביום הארבעים הוא מקבל הוראה מאלוקים: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" – העם שמשה הוציא ממצרים ושילח לחופשי מעבדות, ואשר זכה לקבל את התורה במעמד ייחודי, לא החזיק מעמד הרבה זמן ובתוך 40 יום כבר חטא בחטא הנורא של עבודה זרה. בני העם יצרו עגל מזהב ואמרו עליו: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
משה יורד מהר סיני כאשר בידיו לוחות הברית, אותם לוחות מיוחדים שאלוקים בעצמו יצר, ובהם חקוקים עשרת הדברות. כאשר הוא מתקרב למחנה הוא נחשף למראות – לאלוקי הזהב שבני ישראל עובדים לו – ובהחלטה מהירה הוא שובר את הלוחות!
מוסבר, שמשה עמד בפני החלטה לא פשוטה. מצד אחד, עמדה התורה שמשה עצמו זכה שהיא נקראת על שמו "תורת משה" – "תורה ציווה לנו משה", וכדומה. ומצד שני ניצבים בני ישראל שעבורם משה נלחם פעמים רבות, והוא המנהיג המסור שלהם וליווה אותם מגלות לגאולה.
בעצם לוחות הברית שנמצאים בידיו כעת הם ההוכחה לקשר ולמחוייבות של בני ישראל לאלוקים, ועצם הימצאותם מהווה גזירת הכחדה על בני ישראל – כיוון שבהם כתוב את האיסור לעבוד מישהו אחר, וכך משה מחליט למחוק את ההוכחה לקשר המיוחד הזה, ושובר את הלוחות.
זהו הסיפור בתחילת הדברים בקטע זה: אותו סיפור מביא רש"י כמשל בפירושו על התורה. משה הוא השושבין המחליט לקרוע את שטר הכתובה ולהציל את ארוסתו של המלך מעונש מוות על בגידתה. ואכן, לאחר שבירת הלוחות זכה משה וקיבל אישור מאלוקים שהצעד שעשה אכן היה נכון – כפי שכתוב: "והסכימה דעת הקדוש ברוך הוא לדעתו, שנאמר: אשר שברת – יישר כחך ששברת".
שבת שלום.
לתגובות והערות
052-7703178
[email protected]
