השנה המטלטלת שעברנו, גרמה לצערנו לכולנו לפגוש את השכול במעגלים הקרובים והקרובים פחות, מצב הרוח הלאומי בשפל ופתיחת שנת הלימודים לוותה בקשיים רבים.
רמי מיכאלה, מנהל תיכון ומכללה אורט אורמת ביבנה, בעצמו איש מילואים פעיל, החליט לחבר בין כל אלה ולהפוך את הלימון ללימונדה, במסגרת זו קבוצה של כ-30 תלמידי כיתות ט', שהחלו את לימודיהם לראשונה בבית הספר יחד עם צוות ההוראה המסור יצאו למסע מרגש מלטרון להר הרצל בירושלים, ללא טלפונים ניידים, בחום של 30 מעלות, עם תיק כבד על הגב ולינה בתנאי שטח במשך 3 ימים, במסע שהוקדש לזכרו של החייל רס"מ יאיר כץ ז"ל, לוחם בגדוד 87, חטיבת המחץ (14) שנפל בקרב בצפון רצועת עזה והוא בן 34 בנופלו ב-14 בינואר השנה.
מיכאלה קיבל את ברכת הדרך מרשת אורט ישראל ומשרד העבודה שבית הספר פועל בחסותו ומעודד את התלמידים ליזמות ולהשפעה על החברה הישראלית: "ההחלטה להוציא את התלמידים למסע שכזה נולדה מתוך צורך אמיתי לספק לתלמידים חוויה של פעם בחיים בה הם יתמודדו עם קשיים אמיתיים, יתגבשו ויירכשו ערכים ומשמעות. זה מסע שטלטל אותם רגשית ופיזית – אבל הם יוצאים ממנו מחוזקים ובוגרים. קשה לתאר במילים את מה שעברו התלמידים – בכי, יזע, אתגרי שטח ומעל הכול חיבור אמיתי לפנימי שלהם" כך שיתף מיכאלה.
זוהי השנה השנייה בה מתקיים המסע הייחודי מסוגו בישראל, והוא מיועד לכלל תלמידי כיתה המתחילים לראשונה את לימודיהם בבית הספר.
את ההכנות למסע החלו בבית הספר כשבועיים קודם לכן יחד עם גיא מזרחי, מנחה סדנת "לגעת בפיתה" שעמל במשך יומיים להכין אתהתלמידים למסע דרך פעילות המלמדת על עמידה בלחצים ועל הקשיים שהם צפויים להתמודד איתם במסע. אם אתם הורים לילדים בגילאי העשר'ה אתם בטח יודעים שלהפריד אותם ממסך הטלפון זו משימה בלתי אפשרית, כאן הובהר לתלמידים שלרוב לא מכירים כלל האחד את השני, בנים ובנות – שאין אפשרות להגיע למסע עם טלפונים וכי הלינה הינה בתנאי שטח מלאים ללא מקלחות או מיטה מוצעת.
צועדים למען החיילים
היום הראשון של המסע החל בטקס בלטרון בהובלת צוות המחנכים, ליאור צנעני ואלון כהן, שניהם מחנכים בבית הספר ושמרית תורג'מן, מחנכת חדשה בשנתה הראשונה בתיכון שהובילה את התלמידים עם המון ניסיון חום ואהבה. תחילתו של המסע החל בהרצאה ובהדרכה של גדעון סמואל מארגון 'עם אחד' המפעילה הדרכות וסיורים ברחבי ישראל לבני נוער.
בכל יום צעדו התלמידים כ-10 ק"מ בתנאי שטח מאתגרים, בחום, הם הזיעו, נשרטו מקוצים, מעדו וכפועל יוצא ביום הראשון גם התלוננו רבות על התנאים והריחוק מהטלפון הנייד, הצוות המנוסה של תיכון אורט אורמת שכבר חווה את המסע אשתקד, ידע שהקשיים שהתלמידים חווים הם חלק מהמסע "היום הראשון הוא הכי מאתגר,הצליחה שלו קריטית ומשמעותית – זאת הפעם הראשונה בה ילדים בני 15 למעשה נמצאים מחוץ לבית, ישנים בלי ההורים ומתמודדים הלכה למעשה עם קושי פיזי ומנטלי. אחרי שעוברים את הלילה הראשון – מתרגלים לקשיים ומתמודדים איתם".
את המסע ליוו לכל אורכו אחיו ואביו של יאיר כץ ז"ל, ששמחו על החיבור שנוצר בעקבות היחשפותו של רמי מיכאלה לסיפור נפילתו של יאיר וכן סיגל רוקח, קצינת נפגעים בצה"ל שמלווה את משפחת כץ ונפגשה לשיחה בתום המסע עם התלמידים.
האח יואב, והאבא יוגב התרגשו מאד מהמחווה והתחברו לתלמידים שמצידם התחברו לסיפור של יאיר בתהליך שממשיך גם היום כחודשיים לאחר המסע.
את היום הראשון שהחל בלטרון המשיכו התלמידים בהליכה בתנאי שטח קשים ובחום כבד עם תרמיל כבד על הגב עד לחניון הר איתן שם לנו התלמידים, היום הזה היה רווי באמוציות וחיבר את התלמידים כל אחד אינדיבידואלית לקשיים הפנימיים עמוק בנפש, נהוראי עמר, אחד מהתלמידים שהשתתפו במסע התחבר לאובדן אישי שחווה וביקש לפרוש ביום הראשון "חוויתי חוויה לא פשוטה בכלל, הניתוק מהטלפון, מהמשפחה והתנאים המאתגרים גרמו לי כמעט להתייאש, האמת שלא הייתי בטוח שאשלים את המסע, אבל בסוף זה קרה, הצלחתי להתגבר על הכל, קשה לי לתאר את התחושה המרוממת הזאת של להצליח למרות הקשיים. תמיד ויתרו לי, הפעם זה לא קרה ואני שמח שגם אני לא ויתרתי לעצמי".
ביומיים הנותרים נהוראי שינה דיסקט ולקח מנהיגות –סייע לאחרים ויחד איתו נרתמו תלמידים נוספים בעבודת צוות להשלים את המסע בהצלחה, הוא אף זכה יחד עם עוד 3 תלמידים בתעודת הצטיינות על כך.
עם ההגעה לחניון הלילה, קיבלו התלמידים שיחה ממורי טוויג,קואצ'ר מנטלי שהעניק ליווי מנטלי לתלמידים ולאחר מכן הכינו התלמידים בעצמם את האוכל סביב מדורה ענקית וסירי פויקה מלאים בירקות, נקניקיות ואוכל שפתאום היה הרבה יותר טעים מהרגיל.
"אין מצב שאני מתייאש"
ביום השני, החלו התלמידים להסתגל לקשיי המסע וכאמור נרתמו לסייע האחד לשני, הם אט אט התחברו לערכים של עזרה לאחר בעת משבר והבינו שהמשמעות של לצעוד למען חייל שנפל הוא ערך שהם מוכנים להקריב בעבורו את הנוחות הפרטית שלהם למרות הקושי הרב.
בעוד שבבתי ספר אחרים לוקח לצוות ההוראה להכיר מספר חודשים את האופי של התלמידים, את החוזקות והחולשות שלהם, הרי שהמסע גרם לצוות להכיר לעומק את התלמידים, בלי הפרעות ובלי פילטרים, לחזק את האמון ולבנות שיח בונה ואישי שיסייע להזניק את התלמידים להגשים את הפוטנציאל הגלום בכל אחד ואחת מהתלמידים והתלמידות.
"זוהי מטרה חשובה ביותר לנו כצוות הוראה וחינוך, להכיר לעומק את התלמידים בשביל לתת להם את הכלים להתמודד עם אתגרים בחיים, מהמורות ולחזק את האישיות שלהם" כך שיתף מיכאל ברהנו, רכז מוגנות בבית הספר שליווה את התלמידים ותרם רבות בפן המנטלי לאורך המסע..
לאור החום הרב ששרר ביום השני, הוחלט להסיט את המסע ביום השני להליכה למעיינות בסמיכות לירושלים, בהליכה של כ-8 ק"מ הלוך חזור, שם טבלו התלמידים במים צוננים, פרקו ונהנו, בסוף היום שבו התלמידים לחניון וקיבלו שיחה מאלפת ממאור אפללו, סמנכ"ל בכיר ברשת מזון בינלאומית וחברו של גיא אח של יאיר. סיפורו של מאור יוצא דופן ומעורר השראה, כילד איבד את הוריו בגיל צעיר, גדל בקריית שמונה וחווה כשלונות – אך התגבר על הכול תוך שהוא מגשים יעד אחר יעד.
עולים על דרך המלך
ביום השלישי למסע, שתוכנן להיחתם בטקס בהר הרצל בירושלים יחד עם משפחתו של יאיר, מפקד הטנק של יאיר שנפצע בלחימה וההורים השכולים מהצוות של יאיר – התלונות של התלמידים פחתו, הגיבוש והעזרה ההדדית בסחיבת תיקים, ניחום האחד של השני וההיכרות בשטח הפכו לכורח המציאות, ההתנהלות של התלמידים הייתה למופת, לצד הקושי והניתוק – הייתה עזרה הדדית מטורפתותלמידים שלא הכירו קודם לכן התגבשו והפכו לחברים בנפש.
האתגר האחרון של ההליכה ביום השלישי דרך עין כרם לווה בהליכהבנתיב הקרוי "דרך המלך" דרך מאד עתיקה ומאתגרת מבחינת תנאים טיפוגרפיים ומזג האוויר – הצליחה של החלק הזה הייתה סימבולית לאור כל מה שעברו התלמידים במסע – היה מדהים לראות זאת, זה חתם לתלמידים את היכולות שיש בהם, לא היה צריך לעודד או לתת את הפוש – הם עשו את זה כמו גדולים ועם ניסיון של שלושה ימים.
בכי וחיבוקים עם משפחות שכולות
עקב סיבות לוגיסטיות, שיחת "משמעת בית עלמין" לא בוצעה ונוצר חשש גדול בקרב הצוות מהתנהגות לא נאותה או אי הבנה של התלמידים את קדושת המקום. תלמידים החלו להיכנס למתחם הטקס שהינו מתחם של 200 קברים טריים מהמלחמה בעזה, במתחם היו לא מעט משפחות ואימהות המגיעות לפקוד את הקבר של יקירם יומיום, החששות של הצוות התפוגגו מהר, היה זה אחד הרגעים המרגשים במסע, התלמידים בצורה הכי טבעית וביוזמה אישית שלהם – קבוצות קבוצות ניגשו להורים, שוחחו עימם ושאלו על הנופלים, ואז קרה הלא יאומן, משפחות שכולות ותלמידים החלו להתחבק ולבכות, מרגש עד דמעות, וזה נמשך ונמשך, קבוצות תלמידים עוברות ממשפחה שכולה אחת לאחרת ובוכה יחד איתה.
הטקס עצמו היה מרגש לא פחות, הורי החיילים שנפלו בתקרית בה נפל יאיר וכמובן משפחת כץ הגיעו לטקס שכלל כ-50 איש ואישה ושיאו היה שיחה שנתן מפקד הטנק של יאיר שנפצע בתקרית ושיתף על מורשת הקרב, התחושות שעברו על החיילים בתקרית ועל ההחלטה שלו להרצות בפני תלמידים כחיילי העתיד ודור המנהיגות הבא של ישראל כחלק מהרצון שלו לשמר את קדושת הנופלים ולמלא את החלל שנוצר אצלו.
אחד מהתלמידים שיתף את קצינת הנפגעים שפנתה שאליו ושאלה "למה עשיתם את המסע?" בעיניים דומעות השיב "המסע לזכרו של יאיר כץ ז"ל – הוא נפל למעננו והמינימום שאנחנו יכולים לעשות זה לצעוד לזכרו" לשמע התשובה הקצינה דמעה וחיבקה את התלמיד.
בתום הטקס בהר הרצל נסעו התלמידים נרגשים וסחוטים מהמסע לפגוש את ההורים, עם ההגעה למקום המפגש ביער מגינים, מיהרוהתלמידים להוריהם מחבקים אותם, בוכים ובעיקר נרגשים ומלאים בחוויות, המסע נחתם במפגש ובמעמד ההורים שם חולקו תעודות הצטיינות למצטיינים וספר תנ"ך לכל אחד מהתלמידים.
"הלמידה אצלנו לא מסתכמת בציונים בלבד, בחזון שלי בית ספר הוא בית חינוך שמכין את התלמידים לחיים, נוטע בהם ערכים ומספק להם משמעות, כלים ומיומנויות לא כסיסמא, אלא תכלס, באמת! המסע הזה הוא רק חלק מעשרות תכניות ופעילויות שהתלמידים חווים אצלנו בתיכון אורט אורמת. הצוות יחד איתי לא מוותר לתלמידים, כפי שהחיים לא מוותרים לנו ובטוחני שהמסע הזה השאיר בהם חותם שנים רבות קדימה. זה מצריך מאיתנו להשקיע הרבה יותר – אבל בדיוק בשביל זה אנחנו כאן" חתם מיכאלה.
