אחת מההוכחות שאלוקים אמר למשה בסנה הבוער להציג בפני פרעה לכך שהוא שליחו להוצאת בני ישראל ממצרים, היה נס הפיכת מטה {=מקל} אהרון לתנין, ואכן עומדים משה ואהרון לפני פרעה ובתגובה על התרסתו של פרעה משליך אהרון את מטהו והוא הופך לתנין.
פרעה לא נרתע מהנס ובתגובה הוא מביא את המכשפים שלו והם עושים את אותו תרגיל כאשר הם הופכים את המטות שלהם לתנינים. פרעה מרוצה מהביצוע ולפתע מתרחשת תפנית בעלילה כאשר "וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם", מטהו של אהרון בולע את המטות של מכשפי פרעה.
הסיפור כשלעצמו מאוד יפה ומעניין אך יש בו רובד עמוק יותר של וויכוח, וכך מוסבר בכתבי החסידות: לחרטומי מצרים היתה תפיסה שאלוקים אומנם ברא את העולם, אך הוא עזב אותו ונתן לכוחות הטבע את הכח לנהל אותו כרצונם וכעת אין לו שליטה עליהם, ולפיכך הם אינם מחויבים לציוויו לשחרר את בני ישראל ממצרים, אהרון המייצג עם מטהו את שליטת ה' בעולם מראה כיצד המטה עצמו שהוא כוחו של אלוקים הופך לתנין, כאשר התנין מייצג את כוחות הטבע שאליהם המצריים סגדו (ולכן התנינים השורצים ביאור היו בעיניהם קדושים כמו היאור עצמו), בצעד זה מראה להם אהרון שגם כוחות הטבע עצמם (התנין) הם בעצם איך שאלוקים מנהל את העולם (מטה אהרון).
על כל הגיבו הם בצעד דומה והפכו את מטותיהם לתנינים ובכך התכוונו להראות שלתנינים (כוחות הטבע) יש מקורות אחרים שאינם ה' (מטות החרטומים).
וכאן הגיע הנס שהבהיר להם שכל כוחות הכישוף שלהם הם רק אשליה כאשר מטה אהרון (קדושה) בלע את מטות כולם.
