חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

כבשה קדושה

על הכבש שהחזיק מעמד בכלוב של הזאב ועל ההמתנה הארוכה של הכבש לפני שמוקרב כקורבן [] הרב אורי וילהלם על פרשת השבוע - 'בֹא'

ב"ה

מספרים על גן-חיות שפרסם מודעה: "אתם מוזמנים לגן החיות שלנו לחזות בפלא הגדול: וגר זאב עם כבש!".

המונים באו לראות את המחזה, ושפשפו את העיניים בתדהמה כשראו כי אכן הכבש נמצא בתוך הכלוב של הזאב. שאלו המבקרים את מנהלי גן החיות: "וואו, איך עשיתם את זה?".
והם ענו: "זה פשוט מאוד. בכל בוקר אנו שמים כבש חדש…".

***

בפרשת השבוע מסופר שבעת שהייתם של בני ישראל במצרים, ערב יציאתם, אלוקים ציווה אותם לקחת שה או כבש בתאריך י' בניסן, ולשמור עליו היטב בבית קשור למרגלות המיטה, ארבעה ימים עד לי"ד בניסן – ואז לשוחטו כקורבן פסח.

נשאלת השאלה: מה העניין של לקיחת הכבש ארבעה ימים קודם למועד ההקרבה? מדוע אי-אפשר לקחת אותו באותו היום או יום קודם לכן?

ההסבר לכך הוא שבני ישראל לפני יציאתם ממצרים היו במצב רוחני נחות ביותר (חוץ משבט לוי, שלמשך כל התקופה דבק בתורה) עד כדי כך שלפני שה' הוציא את בני ישראל ממצרים אמר לפניו המקטרג: "הללו עובדי עבודה זרה (המצריים) והללו עובדי עבודה זרה (בני ישראל) ומדוע אלה חוטפים מכות ואלה יוצאים ביד רמה?!".

כלומר עם ישראל היה בתקופה זו במצב ירוד מאוד, ועל-מנת להגיע להר סיני ולקבל את התורה עליהם להיטהר ולעלות בדרגות עד שיגיעו לדרגה רוחנית מתאימה למתן תורה.

לכן, כחלק מתהליך ה'ניקוי' שבני ישראל היו צריכים לעבור, הם היו צריכים להתנקות מחטא העבודה זרה שלהם.

באותה תקופה הכבשים היו קדושות למצרים (כמו היום באזורים מסויימים בהודו, בהם הפרה נחשבת לקדושה וחייבים לכבד אותה), והן היו העבודה זרה שלהם. וגם בני ישראל, שחטאו בעבודה זרה, היו מתייחסים לבהמות האלו בצורה מכבדת.

וכאשר ציווה אותם ה' שישחטו את הכבשים כקורבן, הוא לא רצה שיאמרו אחר-כך שהוא ציווה עליהם במהירות לבצע את המשימה ולא היה להם זמן לחשוב על הצעד הזה ועשו זאת בלי הבנה ומחשבה. לכן ציווה עליהם לקחת את הכבש ארבעה ימים קודם ולקשור אותו למרגלות המיטה, על מנת שהם "יעכלו" את הצעד שהם הולכים לעשות ו"יתנקו" מחטא העבודה זרה שהיה להם.

ברעיון זה של המתנת כמה ימים על-מנת למנוע לזות שפתיים שהדבר נעשה במהירות וללא מחשבה, השתמש ה' גם כאשר ציווה את אברהם להעלות את בנו יצחק לקורבן עולה – גם שם ה' הוליך אותו שלושה ימים מרגע הציווי ועד שהעלה אותו על המזבח.

וגם אברהם אבינו, וכמוהו עם ישראל, הלכו אחרי הקב"ה, אחרי הציווי, באמונה פשוטה וברורה מתוך הבנה וידיעה לקראת מה הם הולכים.

שבת שלום.
לתגובות והערות:

הרב אורי וילהלם,

רב נווה-אילן
052-7703178
[email protected]

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקופית קודמת
שקופית הבאה
דילוג לתוכן