מאת: ד"ר אריאל צבל
לפני מספר שבועות קבעתי פגישה עם חבר בראשון-לציון, בגינה ציבורית. הגעתי מוקדם ולכן הסתובבתי שם קצת, מרותק לציפורים קטנות ויפהפיות שהופיעו בדאייה מעליי והשמיעו קריאות מתוקות: סנוניות המערות.
הלכתי בעקבותיהן לתוך השכונה הסמוכה, ועל אחד העצים נחה לנגד עיניי משפחה שלמה: זוג הורים וארבעה פִּרְחונים – ציפורים צעירות מאוד שעדיין תלויות בהוריהן שיאכילו אותן.
משפחה שכזו אומרת משהו על השכונה
סנוניות בונות קינים מכדוריות קטנות של בוץ שהן אוספות משלוליות סמוכות ומדביקות אחת לאחת עד שנוצר מבנה אופייני. הקן מודבק לתקרה בפינת קיר, על מנורה וכדומה, ואי-אפשר שלא להבחין בו.
כשפוגשים משפחה של סנוניות בין בניינים, אפשר להניח שבאחד הבתים הקרובים הבחינו אנשים במבנה המיוחד על תקרת הנכס היקר שלהם – וקיבלו בסובלנות את דיירי המשנה הקטנים.
כשרואים משפחה של סנוניות באמצע שכונה, יודעים שאנו בין אנשים טובים
שלושה מיני סנוניות מקננים במישור החוף: סנונית המערות, סנונית הרפתות וטסית הבתים. השמות האלה מטעים: רק השם "טסית הבתים" רלוונטי, ואילו שני השמות האחרים התיישנו מזמן. שלושת המינים האלה מקננים כאן רק בבניינים מעשה ידי אדם, בעיר ובכפר גם יחד – במרפסות, במחסנים, בחניונים וכן הלאה.
באזור שאין בו צוקים ומערות, קיומן של הציפורים האלו תלוי בנו לגמרי.
סנוניות המערות בונות חצי כדור שבפתחו מסדרון – על תקרת מרפסת, בכניסה לבית או תחת גשר. טסיות הבתים עולות בדרך-כלל לקומה גבוהה יותר ובונות אף הן קן בוץ חצי כדורי, לעיתים קרובות כמה זוגות בקינים צמודים. וסנוניות הרפתות בונות קן פתוח, דמוי גביע, בגומחה חסויה מרוח ומגשם ליד התקרה של קומת קרקע, או בקומה1- של חניון תת-קרקעי.
אין ממה לחשוש
למרבה הצער, יש אנשים שאינם מקבלים בסובלנות את משפחת הסנוניות שאימצה את ביתם, את מקום החניה או את העסק שלהם. יש החוששים שמדובר בקן של צרעות, ומדמיינים שכל הצרעות מסוכנות (גם לא נכון!). גם לחשש ממחלות אין שום בסיס, כל עוד הקן אינו ממוקם בדיוק מעל שולחן האוכל שלך.
שתי העילות המרכזיות להשמדת קינים הן "לכלוך" תחת הקן ו"לכלוך" על הקיר. אני מתייחס בשיא הרצינות לתלונות כאלה, אך פעם אחר פעם הגעתי למקום תלונה וראיתי תחת קן הסנוניות בדלי סיגריות, עטיפות ושקיות – בלי שום הצדקה להפנות דווקא לסנוניות תלונות על לכלוך.
צפייה במשפחת סנוניות מסורה היא אחת החוויות היפות ביותר שאפשר ליהנות מהן בעיר
על כל פנים, 'ארגון מחקר הציפורים היפני' מפיץ פתרון פשוט להפליא לבעיית הלשלשת: מפית נייר מקושטת המוצמדת לרצפה שמתחת לקן, ומוחלפת במפית חדשה לפי הצורך. הטריק הקטן הזה, או פשוט עציץ על הרצפה תחת הקן, פותר את בעיית הלכלוך על הקרקע.
ופתרון קסם: מדף!
ומה לעשות כשהקן ממוקם מעל למכונית, ספסל, חבלי כביסה וכן הלאה? במקרה כזה אפשר להצמיד לקיר שמתחת לקן מדף לקליטת לשלשת.
בעצם, "מדף" הוא מונח קצת יומרני ללוח שאינו אמור לשאת עליו אלא משקל אפסי. הארגון היפני מצא את החומר המושלם גם ללוחות כאלה: 'פוליגל', כלומר פלסטיק דו-שכבתי רך בעובי 2.5 מ"מ, אותו חומר המשמש לייצור תיקים לניירת. בחנויות לחומרי יצירה נמכרים גיליונות 'פוליגל' בגודל 80×120 ס"מ, ואפשר לגזור שלושה מדפים לסנוניות מתוך גיליון יחיד כזה (מחיר גיליון כ-10 שקלים, או בעברית פשוטה: לא כסף!). סיליקון שקוף משפופרת קטנה מצמיד היטב את המדף לקיר, ואם אין לכם סבלנות להמתין לייבוש הסיליקון – אפשר להסתפק בנייר דבק חזק.
לפני קרוב לשנה התקנתי מדפי 'פוליגל' תחת כמה קינים במרכז מסחרי ביבנה, ובעיית הלשלשת נפתרה שם מיד. המדפים עדיין ניצבים במקומם, לאחר שסנוניות לנו בקינים במשך כל השנה ושבו לקנן באביב – בלי שום לשלשת על הרצפה.
לטעמי, קיר שעליו קן סנוניות יפה הרבה יותר מקיר חשוף
צריך לזכור שלא מתקינים מדף מתחת לקן פעיל, כי ההפרעה עלולה לגרום בטעות להרג עוברים וגוזלים. אז חכו קצת לפני שאתם מביאים סולם לסביבת הקן! הקינון נמשך חודש וחצי בסך הכול, ולאחר פריחת הגוזלים הקן יהיה ריק במשך ימים אחדים – בשעות היום. זהו הזמן המתאים להתקנת מדף. סנוניות עשויות לקנן כמה פעמים בעונה, ולכן צריך לדייק במועד ההתקנה.
הנחיות להתקנת מדף מופיעות באתר 'מכון אדם וחיה': https://haai.org.il/?page_id=726.
טבע ליד הבית
ומה בנוגע לבוץ שעל הקיר – הקן עצמו? לאהוב או לא לאהוב מבנה בוץ מעוצב על הקיר זה עניין של טעם אסתטי. לטעמי, קיר שעליו קן סנוניות יפה הרבה יותר מקיר חשוף.
לגבי הסנוניות עצמן ישנו קונצנזוס כי הן נמנות עם היצורים היפים ביותר עלי אדמות, וצפייה במשפחת סנוניות מסורה היא אחת החוויות היפות ביותר שאפשר ליהנות מהן בעיר.
אין פלא שכאשר פניתי לעמיתים מחו"ל בבקשה לספק פתרונות לקונפליקט אדם-סנונית, רבים מהם לא הבינו על מה אני מדבר: באירופה, אנשים פרטיים משקיעים הון תועפות דווקא כדי למשוך סנוניות שיקננו בבית. מחירו של מתקן דקורטיבי המכיל כמה קינים מלאכותיים מגיע לכמה מאות אירו (ועדיין זה פחות יפה מקן טבעי!).
כדאי להעיר כאן שהדרך היחידה לכער קיר שסנוניות בנו עליו קן היא…להרוס את הקן!
מחוץ לעונת הקינון (בחודשים אוקטובר-פברואר בקירוב) הרס הקינים חוקי, אך ההרס משאיר כתם בוץ על הקיר.
וצריך לזכור שהסנוניות טריטוריאליות: בעונה הבאה הן יבנו קן חדש באותו מקום בערך, אך לא בדיוק, ובמקום קן תחום היטב על קיר נקי יופיע קן על רקע מלוכלך. אז נכון שמותר להרוס קינים שאינם פעילים, אך זה לא רצוי.
שום חוק אינו מסמיך "בעלי מקצוע" להרחיק סנוניות בעת הקינון, ומי שמציע שירות כזה הוא עבריין ותו-לאו
צריך גם לזכור שהציפורים העמלניות האלה משקיעות מאמץ רב בבניית קן חדש – במקום להשקיע מאמץ ישיר בגידול צאצאים. חוץ מזה, סנוניות הרפתות עשויות ללון בקן שלהן במשך כל השנה, והרס הקן פוגע בהן אפוא בעקיפין, בלי קשר להקמת משפחה.
לא רוצים יתושים? טפחו את הסנוניות
אם כל השיקולים האלה לא דיברו אליכם, שיקול אחד חייב לעניין אתכם: סנוניות מתפרנסות מחרקים מעופפים. זבובים, יתושים, ברחשים וכל רמש מעופף – זוג מקנן אחד מחסל כ-1,700 כאלה ביום, והוא מרכז את מאמצי הציד שלו כמה שיותר קרוב לקן. מערכת הדברה אורגנית, בטוחה לגמרי.
לא שווה בשביל כדור בוץ קטן על הקיר?
סנוניות, המדינה ואני
שלושה חוקים במדינת ישראל אוסרים לפגוע בסנוניות ובקינים פעילים שלהן, כלומר בקינים עם ביצים או גוזלים: חוק צער בעלי-חיים, חוק להגנת חיית הבר וחוק גנים לאומיים ושמורות טבע. שום חוק אינו מסמיך "בעלי מקצוע" להרחיק סנוניות בעת הקינון, ומי שמציע שירות כזה הוא עבריין ותו-לאו.
עם כל הכבוד לחוקים, האחריות לשמור על השכנוֹת המופלאות האלה מופקדת קודם לכל בידיים שלנו – בעלי בתים, בעלי עסקים ודיירים.
אם סנוניות בחרו לקנן אצלכם – קבלו אותן יפה! ואם ראיתם קן בעסק או בבניין משותף, ספרו לבעלי המקום או לוועד הבית שאתם שמחים על היחס הטוב שהם מעניקים לסנוניות!
צילומים: ד"ר צבל, ויקיפדיה
*ד"ר אריאל צבל מתמחה בפתרון קונפליקטים בין אדם לסנונית במסגרת עבודתו במכון אדם וחיה: https://haai.org.il/.
