קיימים מקרים רבים בהם יכול עובד להתפטר בדין מפוטר ולהיות זכאי לקבלת מלוא פיצוי הפיטורים, כגון הרעה מוחשית בתנאי העסקה, התפטרות לאחר לידה, התפטרות עקב מחלה ועוד רשימה ארוכה של מקרים הקבועים בדין. יחד עם זאת, טרם החלטה על התפטרות בדין מפוטר, חשוב לבחון בכל מקרה שמתקיימים כל התנאים המזכים את העובד לעשות זאת.
בפועל, גם במקרים בהם העובד לא התפטר בדין מפוטר, פעמים רבות העובד המתפטר זכאי לכל הפחות לקבלת צבירת הפיצויים מההסדר הפנסיוני שלו בהתאם להפקדות המעסיק לפיצויים בשיעורים הקבועים לפי צו ההרחבה בדבר פנסיה חובה בכלל המשק.
מדובר בדרך כלל בסכומים נמוכים מחבות הפיצויים של המעסיק. יחד עם זאת, החל משנת 2014 שיעור ההפקדה בו מחויב מעסיק להפקדה ברכיב פיצוי הפיטורים בהתאם לצו ההרחבה לפנסיה חובה עומד על 6% (עד לגובה השכר הממוצע במשק) ומהווה במקרים רבים את מרבית הסכום שהמעסיק צריך לשלם לעובד לפיצוי פיטורים.
אם הופקדו כספי הפיצויים בקרן פנסיה או ביטוח מנהלים לקצבה בשיעורים גבוהים יותר מהקבועים בצו ההרחבה הכללי (למשל כאשר יש הסכם קיבוצי או צו הרחבה הקובע תנאים פנסיונים משופרים), ניתן לטעון שבמקרה של התפטרות המעסיק אינו רשאי להחזירם אליו, לרבות בהתאם לסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.
לכן, במקרה של צבירה משמעותית בסעיף הפיצויים בהסדר הפנסיוני לא כדאי לעובד לוותר על כספי הצבירה, וראוי להעמיד שאלה זאת למבחנו של בית הדין לעבודה – ומומלץ בנסיבות אלה לפנות לייעוץ משפטי.
בנוסף, קיימים מקרים נוספים בהם עובדים זכאים לקבלת פיצוי פיטורים (ולעיתים אף פיצויים מוגדלים) גם בנסיבות בהן התפטרו – בהתאם להסדרים מיטיבים אחרים כגון הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה אישי. לכן, מומלץ לבחון כל מקרה לגופו ולבדוק את הזכאות לקבלת פיצוי פיטורים גם במקרה של התפטרות.
התכנים נועדו לספק אינפורמציה כללית בלבד ואינם בגדר עצה משפטית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם עורך דין.
