על התפיסה הרעיונית של קורח ומדוע נזכר עכשיו להתווכח
הדיפלומט הישראלי יהודה אבנר היה מבקר לעתים קרובות אצל הרבימלובביץ' – שבשבוע הקרוב ג' בתמוז יחול יום ההילולא ה-30 שלו –ואף זכה להיפגש עם הרבי בחדרו. באחת הפגישות שאל את הרבי: 'מה תפקידו של רבי?'
השיב הרבי: 'תאר לעצמך שאתה מביט בנר. הנר עשוי מחומר דליקכמו שעווה, ויש בו גם פתילה, אך זה עדיין אינו הופך אותו לנר. כדישזה יהיה נר, צריך להדליקו, ואז יאיר וימלא את ייעודו. גם יהודי הואבבחינת נר. תפקידו של רבי הוא להדליק את הנר'. קודם צאתו שאלמר אבנר את הרבי: 'האם הרבי הצליח להדליק את הנר שלי?'
חייך הרבי והשיב: 'אני נתתי לך את הגפרור, עכשיו הכול תלוי בך'.
***
בפרשתנו מסופר על קורח ועל תומכיו, קבוצה גדולה של אנשים. יחדיו באו למשה ושאלו אותו שאלה קשה: "מדוע תתנשא על קהל ה'? הרי כולנו קדושים וכולנו מיוחדים, ולמה דווקא אתה תהיה המנהיג?"
טענתו של קורח מעוררת תמיהה. מדוע החליט קורח להתנגד למשהדווקא עכשיו? הרי משה מנהיג את העם כבר תקופה ארוכה – הוציאםממצרים, קרע את הים, עלה להר סיני להביא את הלוחות. כבר עברהשנה מאז מתן תורה, ועד עתה הנהיג משה את העם ביד רמה, ללאעוררין. מה קרה עכשיו?
הרבי מסביר שטענתו של קורח באה בהמשך לסיפור המרגליםשקראנו בתורה בשבוע שעבר. לגבי המרגלים נשאלת השאלה איךיכול להיות שהמרגלים, ראשי העם, חכמים וצדיקים, הוציאו את דיבתהארץ? וההסבר לכך שהמרגלים חששו שבהגיעם לארץ לא ייוותרלהם פנאי לרוחניות, ולכן העדיפו להישאר במדבר שבו קיבלו את כל צרכם היישר מן השמים. משה הסביר להם שטעות בידם, כי תכליתהבריאה היא המעשה – להתעסק בגשמיות ועם זאת להישאר מעליהולהיות מחוברים לרוחניות.
אחרי שקורח שומע את דברי משה, הוא קם ואומר: 'עד עכשיו חשבתישהתורה הרוחנית היא העיקר, ואין ספק שמבחינה רוחנית אתה משהגדול מכל אחד אחר, שהרי זכית לשמוע את כל התורה מפי ה'. אבלעכשיו אמרת בעצמך שהמעשה הגשמי הוא העיקר, ומבחינה זו – הריכולנו קדושים!' אם המעשה הוא העיקר, ולא הכוונה, הרי שהנחתהתפילין של משה רבנו אינה נעלית מהנחת תפילין של יהודי אחר – ואם כן, "מדוע תתנשאו?"
***
ועל זה עונה לו משה רבנו: "בוקר ויודע ה'" – אכן, במבט שטחי נראהשכולנו עושים את אותו הדבר, אך למעשה קיים הבדל עצום. ומהו? "בוקר" – אור.
המצוות אמורות להאיר את העולם, אך לעתים הן מכוסות בבוץ – כאשר אין מקיימים אותן בכוונה הרצויה (למשל, מקיימים לשם כבודולא לשם שמים). גם במצב כזה – יש להמשיך ולקיים מצוות, אך ישלזכור שלא זו התכלית. ה' רוצה מצוות מאירות, מצוות שיביאו ל"יודעה'" – לגילוי אלוקות. אף שהמעשה הוא העיקר, יש חשיבות רבהלכוונה.
מכיוון שמשה יודע לכוון את הכוונה הנכונה, וכל פעולה של משהרבנו מוארת באור גדול, ביכולתו להנהיג ולתת את האור לכל אחדממונהגיו, שגם המעשה שלהם יהיה מואר.
***
והמסר עבורנו – יש הטוענים שהעיקר להיות יהודי בלב (כשיטתהמרגלים), ויש הטוענים שהעיקר המעשה בפועל – ואין צורך בעבודהשבלב ובזיכוך המידות (כשיטת קורח). אלו וגם אלו טועים. דרושהשילוב!
לכן, נשתדל לקבל על עצמנו עוד מעשה טוב, ונעשה כל מאמץשהמעשה יהיה מאיר, נקי וזך. וכך נאיר את העולם ונביא את הגאולה.
שבת שלום
