[] רובי שטיינברג
ממש-ממש רק על קצה המזלג – אבל מתחייב מהסיטואציה שנוצרה בחברה ובמימשל למן חילופי השלטון:
עושים סדר – עיקרי הפרטים מאחורי הרפורמה המשפטית שמוביל שר המשפטים הנכנס יריב לוין.
▪︎ מהי המהפכה החוקתית של אהרן ברק?
"לא רבים יודעים על כך אבל בישראל התרחשה מהפכה חוקתית" (השופט בדימוס אהרן ברק).
ב-1992 חוקקו בישראל שני חוקי יסוד:
1. כבוד האדם וחירותו.
2. חופש העיסוק.
החוקים הללו חוקקו באישון-ליל, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו עבר ברוב של 32 ח"כים בלבד, ללא דיון ציבורי שמשקף את גודל ההשלכות.
בישראל אין חוקה ובמילא לא הייתה לבית המשפט סמכות לפסול חקיקה, ממש כמו בבריטניה שממנה ירשה מדינת ישראל את שיטת הממשל.
בשנת 1995 אהרן ברק קבע ששני חוקי היסוד האמורים זוכים למעמד של חוקה, ובכך למעשה הכריז על סמכותו של בית המשפט לפסול חוקים של הכנסת.
המשמעות היא שדי בשני שופטים, שהם הרוב בהרכב של 3, כדי לפסול חוקים של הכנסת בנושאים קריטיים ולא לאפשר לעם ולממשלה לקדם מדיניות ולהכריע בסוגיות מפתח.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה לא האזרחים כוננו את החוקה, אלא היה זה בית המשפט.
באופן הזה, בג"ץ ביטל 4 פעמים חוקים שנועדו להתמודד עם תופעת המסתננים, הכריח את המדינה לשלם קצבאות למשפחות של מחבלים אזרחי ישראל, ועוד ועוד.
יתרה מכך, לאחרונה החל בית המשפט העליון לערער גם על חוקי היסוד עצמם – על אותה חוקה שהוא קבע שהיא עליונה.
דרך זו מנטרל ביהמ"ש לחלוטין את נבחרי הציבור מתוכן וסמכות – שכן בסמכותו לבטל/להגביל/לשנות כל חוק שהוא העומד לכאורה בסתירה לחוקי היסוד – ומכיוון שאין מדובר בחוקה של ממש, מפורטת, מעוגנת ונהירה – הגדרה זו עשוייה להתאים כמעט לכל תחום בחיי החברה האזרחיים.
בכך למעשה מנכס לעצמו בית המשפט, על ערכאותיו השונות החוסות מתחת לאצטלת בית המשפט העליון – את זכויות הריבון לקביעת אבני הדרך שהאזרחים שולחים את נבחריהם להקים, ופוגע בזכות של כל אחת ואחד מאיתנו להשתתף בדמוקרטיה הישראלית.
▪︎ וכך נראה התהליך:
מאז המהפכה החוקתית של אהרן ברק בית המשפט והיועצים המשפטיים הפכו את עצמם, באופן חד-צדדי, לגורם מכריע בכל סוגייה ציבורית חשובה, תוך פגיעה ביכולת של נבחרי הציבור לממש את המדיניות שלשמה נבחרו על-ידי העם.
כך, כשביהמ"ש עיכב ולעתים אסר על הריסת בתי מחבלים; כך, כשביטל את 'נוהל שכן' והפקיר את הלוחמים; וכך כשאסר לשלול תושבות לפעילי חמאס בירושלים.
נוצר מצב שבו בנושאים החשובים ביותר נבחרי הציבור אינם אלה שקובעים מה יהיה – לא בענייני דת ומדינה, לא בביטחון, לא בכלכלה, לא במדיניות הגירה ולא בהתיישבות.
בית המשפט הפך לכוח הפועל באורח בלתי מוגבל: מאה אחוז סמכות – אפס אחריות להשלכות.
אחת התוצאות הישירות של ההתנהלות הזו של בג"ץ היא אבדן האמון הציבורי במערכת המשפט, ופגיעה אנושה בדמוקרטיה.
▪︎ אופן בחירת השופטים בישראל:
בחירת השופטים בארץ חריגה בכל קנה-מידה השוואתי עולמי: הוועדה לבחירת שופטים מונה 9 חברים, מהם 3 שופטי עליון, ובכדי למנות שופט חדש צריך רוב של 7 חברים.
עד היום כל השופטים הצביעו כבלוק אחד, וכך יצרו מצב של וטו על מינוי חבריהם והושרשה שיטת "חבר מביא חבר" – בית המשפט (העליון – ויתר הערכאות) הפך למערך של קליקות סגורות המשפיעות על חיי כולנו – ושלא כמו בדמוקרטיה מתוקנת, בה גם השופטים עומדים לבחירת הציבור – ללא כל יכולת שלנו, מזערית ככל שתהיה, להשפיע על דמותם של מי שחורצים את גורלותינו לשבט או לחסד.
בנוסף, בוועדה יושבים עורכי-דין שצריכים לבחור שופטים, שאולי יום למחרת יצטרכו להופיע בפניהם. זו מוטציה שלא מאפשרת לבחור את הטובים ביותר אלא מייצרת מערך מביש ועבש של "תן וקח" בתוך הקליקות הסגורות. עורכי הדין הבכירים, ושופטים בכירים – IN, הציבור – OUT.
כדי להחזיר את הכוח לציבור ואת הדמוקרטיה למסלול, חייבים להוביל שינוי במערכת המשפט.
▪︎ אז איך מתקנים?
עיקרי התכנית שמציג שר המשפטים יריב לוין:
1. איזון הרכב הוועדה לבחירת שופטים:
ביטול הווטו של השופטים ושינוי הרכב הוועדה כך שיהיה מאוזן יותר.
2. פסקת ההתגברות:
במידה ובג"ץ יפסול חוק, הכנסת תוכל להצביע ברוב של 61 חברים ולהתגבר על פסיקת ביהמ"ש.
3. על בית המשפט ייאסר לפסול חוקי יסוד:
חוק יסוד, דוגמת חוק הלאום, המבטיח את עתידו של העם היהודי במדינת ישראל, לא יוכל להיפגע על-ידי בג"ץ.
4. תבוטל עילת הסבירות:
עילת הסבירות היא הדרך שפיתחו המשפטנים כדי לעצור החלטות ממשלה שלא נראות להם, גם כאשר מדובר בהחלטות שהתקבלו לפי חוק ובהליך תקין.
השופטים יצרו אבחנה חדשה שאיננה מוכרת במקורה בהגות המשפטית – המאפשרת לקבוע שמשהו "אינו סביר" בעיניהם. בעיניהם! מטעמיהם הם!
וכך התקינו לעצמם מכשיר יעיל לפסילת החלטות ממשלה, למניעת מינויים, לעיכוב ועצירת החלטות לסלול כבישים, לקביעת היבטים בחוקי ההגירה והפליטוּת, לקביעת רשות למניעת קבלת פרס ישראל, ואפילו להתערבות בסוגייה של תיקצוב לאומי.
ואלה הם רק חלק זעום מהנושאים בהם התערב בית המשפט באופן גס במהלך השנתיים האחרונות.
בשום מדינה בעולם בית המשפט לא יכול להחליט למנוע מינוי או לחייב פיטורים של בכירים רק כי זה לא נראה סביר בעיני היושבים על הכֵּס.
מומחיות השופטים אמורה לבוא לידי ביטוי ביישום החוק שחוקקו המחוקקים הנבחרים. אין להם שום עדיפות על האזרחים בקידום ערכים, ואף-אחד לא נתן להם את הסמכות להחליט בשם האזרחים – בשם כולנו, בשמנו אנו – מה "סביר". השופטים הם בשר ודם (אבחנה שמן הסתם קשה להשלים עמה בקרב חלקם הארי), וסבירות מוחלטת היא מצב שאינו קיים, כל אדם ומה שסביר בעיניו.
5. היועץ המשפטי לממשלה יחזור להיות יועץ. לא המילה האחרונה, לא זה שקובע – זה שמייעץ.
הגיע הזמן לחזק את הדמוקרטיה, לתקן את מערכת המשפט. זה עיקרו של המאמץ המתבצע בימים אלה, לטובת החזרתה של מדינת ישראל למסלול מתוקן של אומה המחוייבת להמשכיותה כדמוקרטיה אמיתית, חפה מנסיונות השתלטות של מיליֶיה כזה או אחר או חוּנטָה כזו אחרת על חיי אזרחיה.
