היום, 12 במאי, מציינים בכל רחבי העולם את 'יום האחים והאחיות' בסימן הוקרה על הובלתם במאבק בנגיף הקורונה ופעילותם לקידום בריאות הציבור.
צוותי הסיעוד בקהילה מהווים עמוד התווך של מערכת הבריאות. במחוז מרכז של 'כללית' פועלים 500 אחיות ואחיות בקהילה, שניהלו את מגפת הקורונה בשנתיים האחרונות ואף זכו בזכות הובלתם בתואר המחוז המצטיין של הקופה.
ערי המחוז הן: יבנה, רחובות,נס-ציונה, גדרה, ראשון-לציון , מודיעין, שהם, רמלה, לוד, קריית מלאכי, יישובי גדרות, ויישובים נוספים בשפֵלה.
רוני בודניביץ, 47, מודיעין
"מגיל ילדות ביליתי זמן רב עם סבא שלי שהיה לי איתו חיבור מיוחד מבחינה רגשית. סבא היה קצין רפואה בצבא רוסיה ושימש כרופא מנתח בזמן מלחמת עולם השנייה, בהמשך עבד בקופת החולים. ביתו היה מוקף ספרי רפואה שבהם התעניינתי עוד לפני שידעתי לקרוא ולכתוב, פשוט הסתכלתי בתמונות מגוונות של הכירורגיה והרפואה הפנימית. מאז עברתי דרך ארוכה.
בתחילת דרכי בארץ עבדתי בתחום המחשבים וגם בבנק. אך בסופו של דבר הבנתי שאני חייב שינוי ושאני רוצה ללכת בדרכו של סבא – עבודה עם סיפוק ומשמעות. ב-2004 סיימתי את בית הספר לסיעוד 'שיינברון ' ב'איכילוב'.
החיים כאח הם מלאי אתגר, סיפוק עצמי, משמעות והשראה שאני מקבל על בסיס יומיומי רק מעצם הטיפול באנשים.
אני אח עם ניסיון של 18 שנים במקצוע. כל השנים עבדתי בקהילה, תפקיד שנותן חופש ועצמאות מקצועית בקבלת החלטות ובכל הנוגע לטיפול בחולה.
זאת הרבה בזכות קורסים והשתלמויות שעברתי ונשלחתי אליהם מטעם 'כללית' (פסיכיאטריה, סוכרת, טיפול בפצע, קורס ניהול תובנה, ועוד).
ידע בשילוב רצון ומיומנות ממקסם את היכולות שלנו, האחים והאחיות, לעזור למטופל. התפקיד שלנו כולל בין היתר המון הקשבה ותקשורת בגובה העיניים עם המטופל".
סבטלנה ארחנגלסקי, 51, רמלה
מנהלת סיעוד במרפאה 'נווה נוף', לוד-מזרח
"עליתי ארצה ב-1999 מאוקראינה ומגיל צעיר מאוד ידעתי שאעבוד בתור אחות. כבר מכיתה א' טיפלתי בחברים, קראתי ספרים מקצועיים ( היה קשה להשיג, רק חנות אחד בעיר הייתה מוכרת את הספרים והיה צורך להירשם מראש, מדובר על שנות ה-80' המאוחרות). כנראה נולדתי להיות אחות.
למדתי את המקצוע בחו"ל וכשעליתי ארצה עברתי מבחן לאחות מעשית, ועשיתי הסמכה ותואר ראשון במנהל מערכות בריאות.
אני אחות קרוב ל-29 שנים, התחלתי במחלקת ילדים (ב'אסף הרופא'), בהמשך עבדתי במרכז לבריאות הילד ברמלה וב-7 השנים האחרונות אני מנהלת הסיעוד ב'נווה נוף'.
חשוב לי לטפל לא רק פיזית אלא גם לתת מידע למטופלים שלי כך שיוכלו לנהל אורח חיים בריא ונכון.
מקרה מיוחד שזכור לי היה אותו בוקר כאשר כהרגלי עברתי במסדרון, וראיתי זוג שממתין ליד חדר רופא והבעל היה נראה לי קצת חיוור, אז שאלתי לשלומו.
הוא ענה שהכל בסדר רק קצת חלש (בכלל בא רק ללוות את אשתו שהיה לה תור לרופא). הזמנתי אותו לחדרי והתחלתי לקחת מדדים, זיהיתי בעיה בדופק אז עשיתי גם א.ק.ג שיצא לא תקין. מיד הזמנו אמבולנס וכך ניצלו חייו. מאז כל שנה הייתי מקבלת טלפון או ביקור אישי במרפאה.
אני מתייחסת למטופלים שלי כמו למשפחה, בדאגה, אהבה וכבוד".
ציונה שחר, 58, מודיעין
מנהלת סיעוד במרפאה ראשונית במודיעין
"בהיותי נערה צעירה בת 18 החלטתי להיות אחות, החלטה שאני שמחה ומברכת עליה בכל יום מחדש. מרגישה זכות גדולה שנפלה בחלקי. תחושת הסיפוק היומיומית שמלווה אותי מראה שאני נמצאת במקצוע הנכון.
אף יום במקצוע הסיעוד אינו דומה לקודמו, תמיד יש מטופלים חדשים, מקרים חדשים, אבחנות חדשות, גיוון אינסופי שנותן לי עניין למרות השנים הרבות שאני אחות.
אני אוהבת לעבוד עם אנשים הרואים בי מקור לידע, חמלה, אמפתיה. לעיתים הם מעוניינים לשמוע את עצתי או לקבל הדרכה. אני מקבלת אמון מלא של המטופלים, שנבנה עם השנים.
הרבה פעמים אנחנו האחיות מהוות קרן-אור ובמקרים לא מעטים חבל הצלה כולל מניעה וגילוי מוקדם.
הטיפ המרכזי שאני יכולה לתת למי שבחרה במקצוע הזה הוא להגיע לעבודה בכל יום עם חיוך (גם כשקשה) – החיוך פותח לבבות, מייצר פתיחות, ובזכות זה נותן עומק לעבודה שלנו ותרומה גדולה למטופלים ולנו כצוות סיעודי – מעבר לעבודה הטכנית שלפעמים חייבים לבצע כחלק מהמטלות הקבועות".
ויקטוריה (ויקה) ורחובסקי, 40, ראשון-לציון
אחות כפר ואחות 'טיפת חלב' בקיבוץ נען
"התחלתי בכלל בלימודי הנדסה כימית בטכניון בחיפה כאשר יום אחד הבנתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים ולא עם מחשבים. למחרת שלחתי מסמכים לאוניברסיטת תל-אביב, וחודשיים אחרי זה כבר הייתי בדרך חדשה.
אני אחות מזה 15 שנים, התחלתי את הדרך באגף הילדים של בית חולים 'וולפסון' ולפני כ-10 שנים החלטתי להגשים את החלום המלא ולהיות אחות כפר. אני בוגרת קורס על7בסיסי ברפואה ראשונית, קורס פצעים וקורס התפתחות הילד. כאחות כפר יש לי את האפשרות למצות את הפוטנציאל שלי. במקביל עשיתי תואר בחינוך לגיל הרך, וידע זה מאוד עוזר לי בטיפול בילדים במסגרת המרפאה ו'טיפת חלב'.
המשמעות המיוחדת בעבודה כאחות היא האפשרות לעזור לאנשים ולהיות שם בהתלבטויות, ברגעים קשים, ובעיקר – יכולת ההשפעה ויישום רפואה מונעת בפועל.
אחד הדברים המרגשים כאחות כפר היא האפשרות לטפל בבת 98 ואז בנינה שלה שנולדה לפני שבוע, להכיר ולהיות חלק מקהילה שהיא משפחה.
בפורים אימא אחת הגיעה אליי והראתה לי תמונה של הבת שלה מחופשת: "באתי לספר לך שהיא ביקשה להתחפש לויקה!", אמרה לי וככה גם הציגה לכולם את התחפושת שלה, דברים שמחממים לי את הלב.
הטיפ שלי לאחות טובה – פשוט דמיינו שמי שיושב מולכם זה בן משפחה – אבא, סבא, אחות, דודה. התייחסו וטפלו בו הכי טוב שאפשר".
אירית מלכה, 49, אשדוד
מנהלת סיעוד ברובע י"א אשדוד ורכזת חמ"ל קורונה במִנהלת אשדוד
בעלת תואר ראשון בסיעוד ותואר שני בניהול מערכות בריאות. אחות ב'שירותי בריאות כללית' מזה כ-23 שנים.
"להיות אחות בשבילי זו דרך חיים ושליחות אמיתית. זה להשפיע על האדם בכל רגע ורגע נתון בחייו, בכל נקודה משמעותית בחייו ללוות אותו, לתמוך בו ולהיות שם בשבילו.
המקצוע הייחודי בעולם שניתן לתת יד מכוונת, להוביל את המטופל ולסייע לו
לעשות את הבחירה הטובה ביותר עבורו לקלה ביותר עבורו, וכמובן הדגש בתחום אורח חיים בריא, קידום בריאות, מדדי מניעה, איזון ומניעת תחלואה.
קידום בריאות, מניעה ראשונית ואיתור מוקדם מהווים נדבך חשוב ברפואה כיום.
כרכזת חמ"ל קורונה, עבודת הסיעוד בימי הקורונה המחישה את העשייה העצומה ובמיוחד הסיפוק הרב, התחושה של משמעות, שליחות, אחריות מוסרית ומקצועית בתחום הסיעוד. בימים אלה הפכה הטכנולוגיה לכלי העזר העיקרי מבחינתי, בעזרתו חוויתי את המטופל, הייתי שותפה מלאה לרגשותיו ומצוקותיו.
העזרים הטכנולוגיים חשובים מאוד וסייעו בזמנו רבות לעבודתנו, אך הם לא מהווים תחליף מלא לאמפתיה וליחס אישי שניתן לתת למטופל פנים-אל-פנים.
זכור לי מקרה בימי הקורונה שבו מטופלת קשישה בת 85 עם מחלות רקע, עיוורת מלידה, ללא משפחה גרעינית – נמצאה מאומתת לקורונה. הגעתי לביתה תוך כדי התמגנות לצורך בדיקות דם, המטופלת נראתה בודדה. שוחחתי עמה, והתבקשתי לסייע למטפלת העיקרית להתמגן ולהגיש לה מזון, ובמידת האפשר לסייע – וכך למשך כל תקופת הבידוד הייתי שם בשבילה, לנטר את מצבה הבריאותי והתפקודי ולהפיג מעט את הבדידות. רגעים כאלה ממחישים ומזכירים לי מדוע בחרתי במקצוע הסיעוד ומדוע אני ממשיכה לקום כל בוקר בתחושת סיפוק ושליחות – גם לאחר 23 שנים".
שלום תירוש, 61, גן-יבנה
מנהל סיעוד במרפאת גדרה הצעירה
"נולדתי בגיאורגיה ועליתי ארצה ב-1972. את השירות הצבאי עשיתי כלוחם וחובש בצנחנים, ועם שחרורי מהצבא התחלתי ללמוד בבית הספר לסיעוד. אני אח מעשי בבית-חולים 'כפר שאול' בירושלים.
את דרכי התחלתי בבית-חולים 'קפלן'. במסגרת העבודה השתלבתי גם בטיפולי בית במסגרת 'כללית בית' ובתקופה זו גם התמקצעתי בטיפול בפצעים קשי-ריפוי. עד היום פונים אליי מטופלים עם פצעים קשי-ריפוי לקבלת ייעוץ לטיפול, ובמהלך השנים עברתי קורסים והשתלמויות שאפשרו לי להגיע לתפקידי היום, כמנהל סיעוד במרפאה מובילה.
בשנת 2009 יצאתי ללימודים לתואר ראשון במִנהל מערכות בריאות.
משחר נעוריי התחלתי בהתנדבות במד"א בגיל 14, ובמסגרת זו עברתי הכשרות לקורס חובשים ונהג אמבולנס. חיידק מתן עזרה למטופל נמצא בדמי עד עצם יום זה, וגם בחלוף 36 שנים אני קם כל בוקר עם חיוך לעוד יום של נתינה למטופלים".
עדי שוקרון, 30, אשדוד
מנהלת סיעוד במרפאת אשדוד ד'
"מגיל קטן מצאתי את תחום הטיפול הרפואי מאוד מרתק ומגוון ומאז היותי ילדה קטנה אני זוכרת את עצמי מנסה לרפא בובות.
העבודה הופכת להיות עם משמעות מיוחדת מהסיבה שכל רגע הוא אתגר בפני עצמו, כל מטופל ומשפחתו זה עולם וחידה שצריך לפצח, בדרך שבה מדריכים ומטפלים בסוגי הטיפול השונים והידע המקצועי הנדרש לטיפול כוללני ואיכותי.
אני אוהבת שעבודת האחות דורשת ממני לגלות אחריות רבה, ידע, מקצועיות, אנושיות וחמלה. ובמיוחד את הרגעים שבהם הצלחתי "לגעת" במטופל ולעשות טוב.
בזמן מגפת הקורונה, תוך כדי שיחה טלפונית עם מטופל צעיר הוא היה נשמע לי במצוקה נשימתית ובסיכון להידרדרות. התעקשתי שיתפנה לבית החולים ואכן
תוך שעות הוא התדרדר נשימתית. חודש וחצי אחרי האשפוז המטופל הגיע במיוחד למרפאה לחפש ולהודות לאחות שבזכות ההתעקשות שלה הצילה את חייו.
הטיפ שלי להתנהלות נכונה הוא לדעת שהסיפוק הוא התגמול לעשייה היומיומית שלי".
אורלי בן-כפיר, 52, מושב חצב
אחות הכפר 25 שנה
"טרם בחירתי במקצוע הסיעוד עבדתי בבית סיעודי בקיבוץ בדרום, שם התוודעתי לראשונה למקצוע – הטיפול באדם כפרט, ליווי בני המשפחה ושיתוף הקהילה המורחבת.
עבורי להיות אחות כפר (כבר 25 שנה) זו הגשמה עצמית, השאיפה החתרנית המתמדת בניסיון להטיב בטיפול באחר היא ליבת המוטיבציה המניעה.
אחות הכפר מהווה ONE STOP SHOP – המטופלים מקבלים את כל המענה הנדרש להם בתחום הבריאות במקום אחד – המרפאה, החל מטיפול רפואי ועד לסיוע אדמיניסטרטיבי, תוך דאגה לבריאותו בכל מעגלי חייו.
בשנים האחרונות סיימתי לימודי CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) לאחיות מוסמכות, שאפשר לי להעמיק את המרחב הטיפולי למטופלי מרפאת חצב, ובכך לשלב בין הטיפול הפיזי לטיפול הנפשי אשר מציג תוצאים בריאותיים משמעותיים בקהילה.
תקופת הקורונה זימנה אתגרים בריאותיים רבים אל מול הקהילה. כמחווה, ועד מושב חצב בחר להוקיר את צוות המרפאה בשלט מאיר עיניים במרכז המושב.
שילוב עבודת אחות הכפר לעבודה במרפאה עירונית ובמוקדים לרפואה דחופה הינו בעל ערך רב בלמידה על עבודת צוות, קבלת החלטות, והחשוב מכל: קירוב הפריפריה למוניצפלי".
