על פוסק דינים מחמיר ועל הזמן שבו נצטוו ישראל על הכשרות
כפרי אחד היה שוחט בעצמו את הבהמות על מנת לאוכלם, אך מאחר שלא היה בקיא בדיני טריפות, כל פעם שהתעוררה לו שאלה היה נוסע לעיר הסמוכה וניגש לרב לשאול אותו.
כך התנהל העניין במשך שנים עד שלפתע הפסיק הכפרי להגיע לשאול את הרב שאלות. לאחר כמה חודשים ארוכים של הפסקה הגיע, יום אחד, הכפרי לרב עם שאלה על בהמה מסוימת. שאל אותו הרב 'מה קרה שהפסקת לבא לשאול שאלות?'
השיב הכפרי 'קראתי בתורה "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶבתַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ" – וחשבתי לעצמי – אניח את הבהמה לפני הכלב, אםיאכל, סימן שהיה זה טרף'.
'נו – שאל הרב – ומדוע אם כן באת היום לשאול?' 'הכלב מאודמחמיר', ענה הכפרי...
***
בפרשת השבוע – פרשת שמיני מתואר בהרחבה היום השמיני להקמת המשכן. שבעת הימים הראשונים היו ימי הכנה שבהם משה רבינו לימד את אהרון אחיו ושאר הכהנים את עבודת המשכן וביום השמיני שרתה השכינה על המשכן והחלה בפועל עבודת הכהנים במשכן.
בהמשך הפרשה מתואר אירוע טראגי של פטירת נדב ואביהוא בני אהרון ולאחר מכן התורה מביאה את דיני הכשרות– מהם הבהמות,העופות והדגים הכשרים למאכל ואלו אינם כשרים לאכילה.
לכאורה לא מובן, הרי יום הקמת המשכן היה בראש חודש ניסן כמעט שנה לאחר יציאתם ממצרים ומדובר ביותר מעשרה חודשים לאחר מתן תורה. מדוע רק עתה ה' מצווה את בני ישראל על הכשרות?לכאורה, דינים אלו הרבה יותר אקטואליים עבורם מדינים נוספיםומצוות אחרות שכבר נאמרו להם בחודשים שקדמו להקמת המשכן?
מסביר הרבי מלובביץ' תשובה פשוטה. מאחר ולבני ישראל במדבר לא היתה אופציה לאכול חיות עופות ודגים שאינם כשרים, שהרי בעלי החיים אלו אינם נמצאים במדבר, וגם נחשים וכדומה שכן מצויים במדבר בדרך כלל לא היו מצויים לבני ישראל שם, שהרי כפי שמתואר במדרש הענן שהיה הולך לפני בני ישראל במדבר היה מיישר להם את הדרך ומרחיק את המזיקים. לכן בני ישראל כל מהלכם במדבר לא היו צריכים דינים אלו ורק עתה כאשר הם מצווים על הבאת הקורבנות למשכן שנבנה מסבירה התורה איזה חיות ראויות להיות מוקרבות וראויות למאכל- החיות הכשרות ואלו לא.
שבעזרת ה' בזכות ההשתדלות בשמירת דיני הכשרות כפי שנלמדים בפרשתנו נזכה לראות את הניסים שנעשו במדבר- הרחקת המזיקים,גם היום.
