בבריאת העולם, אסף הבורא את המלאכים ועדכן אותם שהוא עומדלברוא את פנינת תבל, את האדמה הקדושה בעולם, אדמת ארץישראל, ארץ זבת חלב ודבש. ועל האדמה הזו הוא מתכוון להציב אתמבחר המין האנושי, את העם היהודי, החכם מכל העמים.
'ריבונו של עולם', התלונן השטן, 'האם אינך מעניק יותר מדי טובלמקום אחד?!'.
ענה לו אלוקים 'חכה ותראה איזה שכנים אני אתן להם'...
***
בתחילת הפרשה השבוע אנו קוראים על פטירתה וקבורתה של שרה אמנו, וכך פותחת הפרשה "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָהוְשֶׁבַע שָׁנִים… וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן"ובהמשך הפרשה מסופר על קניית מערת המכפלה על ידי אברהם לצורך קבורתה.
כל הפרשה נקראת 'חיי שרה' אולם כבר בפסוק השני כתוב "וַתָּמָתשָׂרָה" וכל הפרשה עוסקת בתקופה שאחרי מיתתה של שרה. כיצד, אם כן, הפרשה נקראת בשם שלכאורה לא מבטא את תוכנה?
יתרה מכך, גם תוכנם של הסיפורים בהמשך הפרשה מבטא את פטירתה של שרה, החל מסיפור רכישת הקבר עבורה, ממשיך בנישואי יצחק בנה שמסתיימים באמירה "וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ". וכלה בסוף הפרשה שבו מתואר שאברהם נושא אשה אחרת ושמה קטורה. כך שלאורך כל הפרשה בולט חסרונה ופטירתה של שרה, וכיצד אם כן מתאים לקרוא לפרשה 'חיי שרה'?
הרבי מלובביץ' מסביר את השאלה הזאת מכיוון שונה, חייו של צדיק הם לא אותם עשרות שנים שהוא חי בעולם וכשהוא נפטר הם מסתיימים, אלא הם מורשתו ודרכו הרוחנית.
כך גם דרכה של שרה שמורשתה היתה הדגשת ייחודו של עם ישראל, (בשונה מאברהם שדרכו היתה אוניברסאלית ודאגה לכללות העולם ולכן כונה 'אב המון גוים') ומורשת שרה זו מודגשת לאורך כל הפרשה.
בסיפור קבורת שרה במערת המכפלה – אברהם רוכש את מערת המכפלה מקום קבורת אדם וחוה אבות העולם, והופך אותה למקום קבורת אבות ואימהות של עם ישראל. גם סיפור נישואי יצחק מדגיש את הייחודיות של המשפחה בכך שאברהם שולח את אליעזר לקחת אשה דווקא מבנות משפחתו.
ואפילו בסיפור נישואיו השניים של אברהם החותם את הפרשה מודגשת מעלת יצחק בנה של שרה על יתר בניו של אברהם בכך שכתוב "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵםמֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ".
לכן מתאים לקרוא לפרשה 'חיי שרה' דווקא לאחר פטירתה כדי להראות שמורשתה ממשיכה.
