בכדי לבסס סמכות הורית נתחיל בכבוד הדדי, שעלינו לדרוש מעצמנו ומילדינו. בני הבית הם אנשים עם רצונות משלהם, עם רגשות שונים ובעוצמות שונות. כולנו שווי ערך ולכולנו יש מקום בבית. עם זאת יש לזכור שלא כולנו שווי זכויות, ההורים הם אלו שקובעים בבית ומחליטים על החוקים, על סדר היום ועוד.. כאשר אנחנו נותנים הוראה לילדינו יש לעשות זאת בכבוד, גם אם נאלצתם להגיד שוב ושוב, בקול שקט ונחוש, ללא תיוגים וולא השפלות. רק כאשר נפנה אל ילדינו בכבוד, נוכל לדרוש כבוד הדדי.
עקביות חשובה כשאנחנו רוצים לבסס סמכות הורית, סמכות מהשורש ס.מ.ך, ועל מי אנחנו סומכים? רק על מי שבאופן עקבי ופעם אחר פעם לא מאכזב אותנו. ילדים זקוקים לגבולות, ואם אנחנו עקביים בגבולות ששמנו, יש להם על מי לסמוך. אם נשנה את הגבולות כשלא נוח לנו, או נוותר ברגעים שקשה להם לעמוד בגבול שהצבנו, אנחנו גורמים לסמכות ההורית שלנו להתערער. וותרו על רגשות האשם שלכם, הם מייצרים ויתורים מצידכם ואי עמידה בגבולות ובכללים שאתם קבעתם, שזה מתכון בטוח לנזק בסמכות ההורית שלכם.
חשוב שנהיה בהירים וברורים בהוראות שלנו, אם נגיד לילדים שלנו "אני לא המשרתת שלכם" הם לא יוכלו להבין מה אנחנו רוצים מהם, אם נדרוש בנחישות כשהם מסיימים לאכול שיפנו את הכלים שלהם לכיור, ההוראה תהיה ברורה ויהיה להם יותר קל לבצע אותה, כך גם לא יתערבבו בהוראה רגשות של כעסים, רגשות אשמה, הקנטות וכדומה.
כאשר יש ערוץ תקשורת פתוח עם הילדים שלנו, וכשיש משא ומתן על הדרישות שלנו מהם, הילדים שלנו מרגישים שרואים אותם בבית, שקולם נחשב (ולא הקול המחליט), והסמכות ההורית שלנו מתבססת. דמיינו את הבוס שלכם, אם לא יקשיב לדעתכם ורק ידרוש מכם על פי מה שהוא חושב שנכון האם תעריכו את סמכותו? האם תבצעו אחר ההוראות בשמחה וביעילות?
מותר לנו להודות בטעות שעשינו גם מול הילד שלנו, זה לא פוגע בסמכות ההורית שלנו, זה מעלה את הערך שלנו בעיניהם כאנשים בשר ודם, שיכולים לטעות ומלמד אותם בנוסף ערך חשוב – לקיחת אחריות.
תהיו החברים שלהם אך אל תשכחו את תפקידכם כהורים בהצבת גבולות, בחינוך לערכים, בעקביות וכמובן לא לשכוח – כבוד הדדי.
אם אתם מרגישים שהילדים שלכם "לא סופרים אתכם", שאין לכם סמכות הורית מולם, ואתם מרגישים שאתם צריכים עזרה, פנו אליי להדרכת הורים ממוקדת, אשמח לעזור.
אפרת תורג'מן דביר – יועצת משפחתית ומדריכת הורים
0544914091
