על קבצן שהתערב בוויכוח ועל המקום שבו בחר ה'
מספרים על קבצן שהסתובב ודפק על דלתות הבתים לבקש צדקה.
פעם עבר ליד בית גדול ומפואר שהיה ניכר שיש לדרים בו כסף רב, כאשר התקרב נשמעו צעקות של בעל ואשה מתווכחים ביניהם, למרות חוסר הנעימות שבדבר היה חבל לו לפספס את ההזדמנות.
הוא נקש על הדלת וציפה לתגובה, אף אחד לא הגיב. הוא ניסה שוב, אבל הנקישות נבלעו ברעש הויכוח. הוא אזר אומץ, פתח מעט אתהדלת וקרא פנימה: 'שלום, מי כאן בעל הבית?'
'באת בזמן', צעק הגבר, 'אנחנו בדיוק מתווכחים על השאלה הזאת'…
***
כולנו יודעים שעיר הקודש ירושלים מוזכרת בתנ"ך קרוב לשבע מאותפעמים, אך למרות שהיא מוזכרת מאות פעמים בשמה ובכינויים נוספים שלה (כגון עיר דוד, אריאל, קרית מלך וכדומה) דווקא בפרשתנו שמדברת על מקום המקדש והמזבח היא לא מוזכרת בשמה, וכך נכתב בפרשה "וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹשָׁם, שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה… הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָבְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁםתַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ...".
שש עשרה פעמים מוזכרת ירושלים בפרשתנו, אך באף אחת מהם היא לא נזכרת בשמה לא העכשווי (עיר יבוס) ולא העתידי (ירושלים) אלא רק תחת ההגדרה "מקום" בהטיותיו השונות, מדוע אכן נמנע משה רבינו בתורה לכתוב את ירושלים בשמה?
אכן הרמב"ם וגדולי פרשני התורה מביאים הסברים על עובדה תמוהה זו. אחד ההסברים היפים מסביר כך: התורה רוצה להעביר לכל אחד מעם ישראל מסר נצחי, אכן המקום אשר בחר ה' הוא הר הבית שבירושלים ושם נבנה בית המקדש, אך בתורה לא נכתב שם ירושלים על מנת שנדע שבכל מקום שאנו נמצאים בין אם זה ירושלים ובין אם זה יבנה, בין אם זה תל אביב ובין אם זה ניו יורק, אנו יכולים לעשותו "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" המקום שבו ניכר שאלוקים הוא בעל הבית.
ואכן באם נלמד את המסר הזה מפרשת השבוע ונדע לעשות בכל מקום שבו אנו נמצאים את "המקום" – ירושלים עיר הקודש, נקיים בכל מקום את ציווי ה', נגרום לבניין בית המקדש השלישי בקרוב ממש.
שבת שלום
