ברשימת 'חוזה חדש' ביבנה החתומה על מצע הגאווה של 'האגודה למען קהילת הלהט"ב', ממוקמים במקום השלישי והרביעי נציגים מהקהילה הגאה.
"מהלך זה מוכיח, ולא בפעם הראשונה, שחברי הרשימה לא רק מדברים אלא פועלים", אמר היום חבר מועצת עיריית יבנה וראש רשימת 'חוזה חדש', ליאור דדוש.
"לקראת לידת הילדים המתוקים שלנו", מספר דיוויד, נשוי ואב לשניים, "תומר ואני חשבנו שהדבר הנכון ביותר עבורנו ועבור הילדים הוא לעבור לגור בעיר שבה גרה המשפחה שלנו. כששיתפנו את המשפחה בתוכניתנו, להפתעתנו, נתקלנו בהססנות ובחששות.
הפחד כמניע
בסה"כ הגיוני – חשבתי לעצמי, בכל זאת, המחשבה ששני גברים יביאו תאומים לעולם יכולה להתפרש כחריצת-דין שעות הפנאי של סבא וסבתא.
ככל ששוחחנו יותר, התחוור לנו שההססנות נבעה אך ורק מתוך תחושה עמוקה של פחד – פחד איך יקבלו אותנו ואת הילדים שלנו, פחד שיתנכלו לנו ברחוב, שיקניטו את ילדינו, שאולי חלילה אפילו יפגעו בנו פיזית".
יבנה נמצאת בצמיחה מתמדת בעשור האחרון. אי-אפשר להתעלם מכך שחלק לא מבוטל מאוכלוסייה זו הם תושבים הנמנים עם הקהילה הגאה, אוכלוסייה שלא זוכה למענה מספק בעיר
" 'פה זה לא אזור המרכז', שמעתי פעם אחר פעם", ממשיך דיוויד ומתאר, "בסתר ליבי חשבתי שטוב שכאן זה לא אזור המרכז, כי אני לא רוצה לחיות שם, אני רוצה לחיות ביבנה. ועדיין חששתי".
החששות והמחשבות על העתיד הביאו את דיוויד להיכנס לתחום הפוליטיקה העירונית, מתוך מטרה להפוך את העיר לשוויונית.
יבנה נמצאת בצמיחה מתמדת בעשור האחרון, ובבחינת הנתונים היבשים ניתן לראות שינוי בגודל האוכלוסייה בשיעור של 1.8% בשנה. אי-אפשר להתעלם מכך שחלק לא מבוטל מאוכלוסיה זו הם תושבים הנמנים עם הקהילה הגאה, אוכלוסייה שלא זוכה למענה מספק בעיר.
להעמיד פתרונות ראויים לקהילה
לעדי, המתמודדת גם היא ברשימה, הנושא אינו חדש: "בשנת 2020 לירי ואני 'הקמנו' והדרכנו קבוצה ראשונה של 'איגי' (ארגון הנוער הגאה) בעיר", היא משתפת, "וזאת לאחר שהייתה התנגדות בעבר מצד העירייה לתת ל'איגי' לפעול פה.
כשסופסוף הוקמה הקבוצה ונדרשנו למבנה, הוצע לנו מטעם העירייה מקלט שכוח-אל מתחת לאדמה, עם עובש וג'וקים. כמובן שלא הסכמנו לכבד את ההצעה ולשהות במרחב הזה אפילו במהלך הפגישה עם נציגי העירייה. בסוף הוקצה לנו מבנה נורמלי יותר, אולם רק לזמנים קצובים של הפעילות. נוכח הקורונה, בגלל שהיו מעט מפגשים פרונטליים ורוב המפגשים נערכו בזום, לא נדרשנו לסיוע מהעירייה. אולם מן הראוי שיהיה מרחב שבו בני-נוער מהקהילה הגאה יוכלו לשהות בו ולבלות בו, ולא רק מוגבלים לשעה ומחוייבים למהר ללכת לפני שיגיעו בני-נוער לחוג אחר, או יבוא השומר לנעול את שער הכניסה".
הקמת קבוצת 'איגי' מקומית העניקה לעיר בשנת 2022 מספר נקודות זכות והעלתה אותה למקום 42 במדד הגאווה הארצי – רשימה הכוללת 51 מקומות בסך הכל, אשר בתחתיתה נמצאות הערים לוד ובית-שמש, כך שעדיין מדובר במקום מאוד נמוך.
"במקום שאין נִירְאוּת יש בעיקר חושך"
"אין ספק שיש לנו הרבה לעשות ולשנות בעיר בכלל ההיבטים הנוגעים לקהילה הגאה", אומרת עדי, "מחינוך, לרווחה, לניראות במרחב הציבורי, להקצאת תקציבים ותשתיות".
"לפני מספר ימים חגגו התאומים המתוקים שלנו שנתיים ואני שמח לבשר שאת גילויי חוסר הסובלנות שחווינו, אני יכול לספור על יד אחת", משתף דייויד, "ועם זאת, היום אני יכול להבין מאיפה תחושות הפחד ההן נבעו. את המשפחות שלנו, את האנשים שאנחנו, את הצרכים שלנו ואת הגאווה בנו לא רואים ביבנה. ובמקום שאין נראות, שבו השמש לא זורחת, יש בעיקר חושך ופחד. ולצערנו, ביבנה אין מספיק נראות לשוני שלנו. וגם את זה באנו לשנות".
איך נראית עיר שמקבלת, מכילה ושמחה על גיוון? ומה באנו לקדם ביבנה?
עדי: "בתור אנשי טיפול, פסיכולוג ומרפאה בעיסוק, ה'אני מאמין' של שנינו הוא יצירת מרחב בטוח ומעצים לכל אדם באשר הוא. לשם כך נפעל להטמעת סדנאות הכשרה לצוותי החינוך וכן לקידום תוכני לימוד המעודדים סובלנות וקבלה, ולקביעת דמות חינוכית שתרכז את הנושא וניתן יהיה לפנות אליה בעת הצורך.
"אני גרה פה כעשור ולמיטב זכרוני ראיתי פעם אחת ויחידה שילוט בעיר שנוגע לפעילות עבור הקהילה הגאה – שבכלל נערכה בעיר אחרת"
נבסס את קבוצת הנוער של 'איגי' בעיר, הן על-ידי פרסום, שכן רבים מבני הנוער לא מודעים כלל לכך שקיימת קבוצה בעיר, והן באמצעות בחינת הצורך בהרחבת הפעילות". עדי מוסיפה: "הפעלנו קבוצה של גילאים 19-12 בשנה הראשונה של 'איגי' בעיר. לנוכח העובדה שהיה מדובר בדבר חדש, ועוד בתקופת הקורונה והבידוד החברתי, העדפנו לאפשר את המרחב הזה לכולם – אך מן הראוי שיתווספו קבוצות, בהן תהיה חלוקה גילאית כך שיינתן עבורם מענה מותאם יותר".
"כמו-כן, נדאג לתשתית מבנית כך שחלק מהזמן תוקצה עבור חברי הקהילה ותהווה עבורם מרחב התכנסות בטוח, ולא רק במהלך שעת הפעילות עצמה", אומרים שניהם. באשר לניראות, משתפת עדי: "אני גרה פה כעשור ולמיטב זכרוני ראיתי פעם אחת ויחידה שילוט בעיר שנוגע לפעילות עבור הקהילה הגאה – שבכלל נערכה בעיר אחרת.
הפחד מהאחר קטן כשרואים שהאחר הוא לא באמת כזה שונה ממני
נראות לא אומרת פרובוקציה, כמו שרבים נוטים לחשוב בהקשר לקהילה. נראות יכולה לבוא לידי ביטוי בשלטי גאווה (קצת צבע רק יוסיף ליופיה הטבעי של העיר), בפרסומים לפעילויות עבור הקהילה, ובפרסום של הקבוצה של 'איגי' בעמודים הרשמיים של העיר, בייצוגים של משפחה גאה בשלטים ובפרסומים בעיר, ובהטמעת אירועי גאווה במרחב הציבורי. חשוב לבחון איך ניתן לקדם את הנראות הזו.
להרגיש בקבוצת השווים
בשנת 2019, לדוגמה, התקיימה יוזמה פרטית ומקסימה של תושב העיר, שנעזר באגודה למען הלהט"ב, וארגן פיקניק למשפחות גאות בחודש הגאווה, מתוך מחשבה לקיים אירוע שאינו מנקר עיניים לאוכלוסייה המגוונת בעיר. הנראות הזו היא משמעותית – בני-נוער יכולים לדמיין להם עתיד כמו של כולם".
לגבי החשש של ההורים בעיר היא אומרת: "הורים עלולים לחשוב שכל חלומותיהם עבור ילדיהם התנפצו. הפחד מהאחר קטן כשרואים שהאחר הוא לא באמת כזה שונה ממני. ילדים עם הורים חד-מיניים מרגישים בקבוצת שווים. יש לציין כי בזמנו לא היה שיתוף של העירייה באירוע הזה, ובהתאם האירוע לא זכה ליותר מדי פרסום וניראות ציבורית".
"במסגרת המועצה, נקדם מדיניות של 'חיו ותנו לחיות' בעיר", מבהירים דיוויד ועדי, "נדאג לבצע הערכת צרכים מסודרת בקרב חברי הקהילה הגאה, נפעל להגדלת תקציבי הקהילה ולהנגשת תשתיות ומבנים, נמנה דמות מייעצת לפניות בנושאי מגדר ולהט"ב. כמו-כן נבחן את האפשרות להטמיע טפסים מותאמים רב-מגדריים ומכילים".
והם מסכמים: "ביבנה חיה זו לצד זו אוכלוסייה מגוונת, המאופיינת בצרכים שונים. לכולם מגיע לקבל את המענה לו הם זקוקים, גם לקהילה הגאה, לא במקום ולא על חשבון אף אחד, אלא מתוך היות כולנו שווים".
בתמונה: ד"ר דיוויד קטן ועדי אביב, גאים להיות חלק מרשימת "יש חוזה חדש ביבנה" ובלי קשר – גאים!
