פרשת השבוע – "בא": המכה שלפני האחרונה היתה מכת חושך, במשך שבעה ימים היה למצרים חושך ו"וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם". המדרש מאריך ומפרט על הנס הכפול שהיה במכה זו לבד מעצם החושך, במהלך שלושת הימים הראשונים של מכת חושך, החשיכה היתה סמיכה כל כך עד שהמצריים לא יכלו לזוז ממקומם כלל.
לעומת זאת לבני ישראל לא רק שלא היה להם חושך הם גם הסתובבו בבתי המצריים וכל מקומות המחבוא של הכלים יקרי הערך האירו כך שיכלו לזהות מה בדיוק יש להם, דבר זה בא לידי שימוש כאשר לפני יציאתם ממצרים הם הצטוו "להשאיל" מהמצריים כלים יקרי ערך אך המצריים הכחישו את קיומם של אותם כלים, ובעקבות כך שכבר בני ישראל ידעו מהם הכלים והיכן הם מוסתרים הם אימתו אותם עם עובדה זו וקיבלו מהם את הכלים.
ואכן כפי שנאמר "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" שעשו אותה כמצולה [=בריכת דגים] שריקנו אותה מכל הדגים שבה. וכך קוימה הבטחתו של ה' לאברהם אבינו ב'ברית בין הבתרים' שלאחר הגלות במצרים יצאו בניו ברכוש גדול.
בספרי הקבלה מוסבר שבכל דבר טמון ניצוץ אלוקי ותפקידו של עם ישראל הוא לברור ולהעלות את הניצוץ האלוקי הזה למקורו בקדושה. כאשר בני ישראל יצאו ממצרים הם ריקנו אותה גם מכל ניצוצות הקדושה שהיו בה והשלימו את תפקידם שם.
גם אנו במצבנו שאנו עדיין בגלות צריכים להשתמש בכלים ובהזדמנויות שמגיעים לידינו על מנת 'להעלותם לקדושה' זאת אומרת להשתמש בהם בצורה חיובית כך שהם יהיו קדושים.
