מאת: הרב אורי וילהלם
בפרשת השבוע אנו קוראים על הפגישה של יוסף עם אחיו והתגלותו בפניהם שלאחריה הם הולכים לבשר ליעקב אביהם שבנו יוסף עוד חי. לאחר מכן יעקב יחד עם בניו ונכדיו יורדים למצרים.
בדרך, בהיותם בבאר שבע למנוחת לילה, אלוקים מתגלה אל יעקב ואומר לו "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה" ומבטיח לו שיהיה עמו וש"לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם".
עיתוי אמירה זאת של ה' ליעקב לא מספיק ברורה. הרי אם יעקב חשש לרדת למצרים, אלוקים היה צריך להתגלות אליו עוד לפני שיצא לדרך. מדוע ההתגלות נעשתה רק בבאר שבע לאחר שהוא כבר בדרכו למצרים?
מסבירים חכמינו ז"ל שיעקב ללא חשש מעצם הירידה למצרים, שהרי הוא ידע שיוסף הכין עבורם את ארץ גושן שבה יוכלו לעשות את כל חפצם באין מפריע. יחד עם זאת, יעקב הצטער על הצורך לצאת לחוץ לארץ יחד עם כל משפחתו. יעקב שכבר היה בעצמו בחו"ל עשרים שנה, ידע איפה מתאים יותר לעם ישראל להתפתח, ולכן הצטער לפני הירידה לחו"ל.
ולכן דווקא בנקודת היציאה שלו לחו"ל התגלה אליו אלוקים והבטיח לו ש"לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם". אכן, אלוקים לא אומר לו 'אל תצטער' אלא "אל תירא". אכן הסיבה לצער על הירידה לחו"ל היא נכונה והצער על כך חשוב על מנת לזכור את המקום האמיתי המתאים, יחד עם זאת הוא מקבל את ההבטחה שדווקא בחו"ל הוא יצליח להתעצם ולהיות לעם.
גם אנו כשאנו עוברים איזה תקופה או ניסיון של משהו שמצער אותנו עלינו לדעת שאם אלוקים נתן לנו ניסיון הוא גם נתן לנו כלים ויכולות להתמודד איתו, ודווקא בזכות העמידה בניסיון נתעצם ונהיה מחוזקים יותר.
שבת שלום
