• רובי שטיינברג
חבר לעת צרה, כולנו רוצים חבר כזה. ובמיוחד כשאנחנו בצרה, אוהו, ועוד איזו צרה.
ואז, כשמגיע החבר, כדאי מעט לפני שנופלים על צווארו בהכרת תודה ובהוקרה, לבדוק האם הוא באמת חבר, או שאולי הוא משקר, כי אולי יש אינטרס אחר, אינטרס שגובר על מה שנחזה כחברות אמת.
ואם החבר משקר, זה כבר סיפור אחר – כי אנחנו לא יכולים לסמוך על מה שהוא אומֵר, מספֵר, אולי מעוֵור – את עינינו.
קחו למשל – ממש בלי קשר, באופן מקרי, תיאורטי – את הנשיא הנערץ כעת, ג'ו ביידן, האיש החזק בעולם, ללא ספק. וללא ספק כולנו מאד רוצים בחבֵרוּתוֹ, טוב שיש חבר כזה.
ביום הרביעי לאסון הנוראי שנחת עלינו עם מלאכי המשחית באמצעות רחפני החמאס, ולאחר שני נאומים כובשי-לב ומרעידי-נפש עד דמעות, נשא הנשר נאום נוסף אל האומה האמריקנית ואל הקונגרס בשעת לילה מאוחרת אצלנו, כאשר גם מגישי החדשות הבלתי-נלאים – נִלְאוּ.
והנאום הזה, הפלא ופלא, לא עסק בראש ובראשונה באסון הפרטי שלנו, אלא למרבה ההפתעה העלה הנשיא מן האוב את מלחמת אוקראינה.
לפני שכל פרשני התקשורת למיניהם יתחילו לטפס עליו בקושייה מדוע ישראל כן ואוקראינה לא – הנה, אוקראינה כן
במהלך מחושב, בפנייה אל הקונגרס לקבלת אישור לתקציב מלחמה עבור אוקראינה (60 מיליארד דולר) ולישראל (14 מיליארד), הסביר הנשיא לחברי הקונגרס שלאמריקה הגדולה אין ברירה, היא חייבת להיות השוטר של העולם, השוטר הטוב, ונגזר עליה להשליט סדר עולמי בכל מקרה של אי-סדר כאוטי.
כל מי שהיה עד לנאום הזה נקלע לבלבול קל. אוקראינה? עכשיו? פתאום? אחרי שנתיים של התעלמות מפשעי מלחמה מטורפים? למה?
וההסבר פשוט: ביידן הקדים תרופה למכה – לפני שכל פרשני התקשורת למיניהם יתחילו לטפס עליו בקושייה מדוע ישראל כן ואוקראינה לא – הנה, אוקראינה כן.
כי ביידן אדם חכם מאד, שועל קרבות ותיק, הזקן הזה יודע משהו על איך משיגים את מה שרוצים. כך הוא נהיה לנשיא.
ועכשיו לעניין הסלקציה המזעזעת המתבצעת ממש ברגעים אלה ומפרידה בין ראויים להינצל – בעלי דרכון אמריקני בראש ובראשונה – לבין יתר העממים.
האירוע לא אותו אירוע כמובן, והדמויות לא אותן דמויות – אבל המוטו הוא אותו המוטו: קודם אנחנו, אחר-כך אתם והם
גם בסוגייה הזו ידע הנשיא החכם והחזק מכל אדם להוליך את העלילה אל כס מלכותו הבלתי מעורערת. עוד באותו נאום באזני חברי הקונגרס הבטיח את המובן מאליו – נשחרר קודם לכל את נושאי הדרכון/האזרחות האמריקנים, יֶס מַיי פֶלוֹוֹ אַמֵרִיקַנְס, אֶנְד גוֹד בְּלֶס אמריקה.
אחר-כך נראה מה הלאה.
קודם כל אמריקה. אמריקה אַבַּב אוֹל. יש גם אמירה כזו מתקופת שאול אחרת ובשפה אחרת – האירוע לא אותו אירוע כמובן, והדמויות לא אותן דמויות – אבל המוטו הוא אותו המוטו: קודם אנחנו, אחר-כך אתם והם.
ולכן, כשאנו עומדים כעת משתאים ואט-אט ביומיים האחרונים מתחילים להבין שלפני שנראה נקמה ולפני שנראה פעולה ולפני שנראה גאולה – קודם-כל כנראה תהיה תמונת הניצחון של בעלי הדרכונים האמריקנים נופלים לזרועות אהוביהם הממתינים להם בדאגה בכאב.
מן הסתם אחר-כך יגיע תורם של בני הברית האחרים של האומה הגדולה – הבריטים, הצרפתים, הגרמנים, הספרדים, האיטלקים.
אמריקה היא גדולת האומות המבטיחות, לא תמיד גדולת המקיימות. ולראייה כל מלחמות ישראל וחלק מרכזי במלחמות העולם.
ייתכן שהחבר לא משקר, ייתכן וידאג אכן לכולם – רק שבינתיים מומלץ לא להתמכר להבטחות, ולזכור שכגודל הציפיות כך גודל האכזבות, כמעט תמיד.
אה כן, וסתם בהערת אגב, תראו, מי שחושב שנושאות המטוסים כאן עבורנו, שוב לא נעים לספר אבל לא, הן פה כדי להגן על האינטרס של המעצמה המופלאה הזו בשכונה הרעה הזו. וזה בדיוק מה שהן יעשו בשעת מבחן. מה שטוב לאמריקה.
בהחלט טוב שאנחנו בצד של הנשר, ושישמור אותנו אלוהים אם האינטרס ישתנה.
[] צילום כותרת: 'הידען'-מתוך הרשתות החברתיות, פרסום לפי סעיף 27-א' לחוק זכויות היוצרים
