• קיבץ ושיתף: נתן רונן, איש יבנה
חברות/ים יקרות/ים.
אנחנו כולנו בתקופה מאד קשה. אנחנו
במלחמה – להלן המלצות להוראות הפעלה חשובות לנפש.
===============
לא אני כתבתי, אלא אנשי מקצוע בתחום הטיפול הנפשי. אני רק משתף.
==============
1. מה שאנחנו חווים עכשיו הוא טראומה-אישית קולקטיבית ובינדורית! זהו שילוב קטלני.
2. חשוב מאוד לקחת בחשבון, שלרובנו זו טראומה ראשונה בסדר גודל כזה. גם למי שכבר מורגל למצב ביטחוני, זהו קנה-מידה אחר!
3. ככזה – הוא מייצר קרע במערכת הפנימית (זאת המהות של טראומה) וזאת הסיבה שרובנו נשארים עכשיו ללא מילים, בלי יכולת לתפוס, בשיתוק, הלם וחוסר-אונים.
טראומה מתנהגת כמו טראומה ולמרביתנו אין יכולת כרגע לתווך לעצמנו את המציאות.
4. ולכן! כל ביטוי שלה, בין אם הוא הצפה של חרדה, עשייה קדחתנית והירתמות לעזרה או בין אם הוא הסתגרות משותקת בבית, פחד וחוסר תפקוד – הוא נורמלי בתוך הלא-נורמלי הגדול.
5. זה הזמן להיות באקסטרה-רגישות ולא ליפול לאשמה, שיפוטיות על הרגשות והמחשבות שיש לנו, לציפייה שנהיה אחרת ולהשוואות לעומת אחרים. החוויה היא אישית.
6. כל אחד מתמודד בדרכו וכמיטב יכולתו, התגובות לטראומה רובן אוטומטיות, כך שחמלה ורכות נדרשים עכשיו.
7. פרוטוקול התמיכה למצב כזה מקיף של טראומה, הלם, שיתוק או זעם – דומה מאוד לפרוטוקול של עצם שבורה:
לעטוף ולקבע, לדאוג להרבה משאבים ותמיכה, להתאזר בסבלנות, להישמר
8. המצב ייארך משך זמן נוסף, ולכן יש צורך לכלכל את הכוחות, בעיקר אם עלינו להיות בתמיכה לאחר (חיילים, משפחה, ילדים, מטופלים). כלומר, לוודא שאנחנו במצב מלא בעצמנו, ככל הניתן, כדי לתת.
9. כדי לעשות זאת, רצוי לוודא שיש משאבים זמינים ופשוטים – אוכל, מנוחה ככל הניתן, מעגלי שייכות מיטיבים, יציאה לטבע ככל הניתן, עבודת גינון, משחק, תנועה, יצירה, כתיבה.
10. חשוב לייצר פורקן למערכת העצבים של מה שמצטבר בתוכה כרגע – ולכן כל ביטוי של בכי, כעס, פחד ואפשרות לתת מילים למה שאין לו מילים – הוא קריטי. כך נבטיח שהטראומה לא נשארת בפנים והיא נעה החוצה.
11. זה הזמן לקחת עזרה. יש לא מעט ערוצי עזרה ללא תשלום מאנשי המקצוע, ומי שמגיע לאירוע הזה מתוך החיים שלו על רזרבות – נא לא לחכות עד שיופיעו הסדקים.
12. אין "צריך" אחד נכון ואין אמת אחת. כל אחד יכול לייצר לעצמו נתיב הבראה ויציאה הדרגתית מההלם – חלק דרך עשייה והתגייסות, חלק דרך טיפול, חלק דרך פעולה בשטח וחלק באמצעות שליחת אנרגיה טובה.
13. היצמדו למה שמיטיב איתכם. לאט-לאט.
14. ובהקשר הזה – זה לא הזמן להרגיש "אגואיסטים", כי אנחנו מתמקדים ברווחה ובדברים הקטנים שלנו. אנחנו משמרים חיים – את שלנו. במצב לא-נושם אין לנו מה לתת. השמירה העצמית כאן היא הכי אפקטיבית כרגע גם עבור כל השאר.
15. זו תהיה דרך ארוכה, היערכו בהתאם מבחינת כוחות הנפש וארגנו את המציאות בהתאם.
16. תוותרו על משימות לא דחופות. אם אתם מרגישים מוצפים, תכננו יום ביומו במנות קטנות. מה שסובל דיחוי יחכה.
17. מצד שני – אם לסדר את הבית והניירת או להחליף קיץ-חורף שומר לכם עכשיו על ויסות – לכו על זה. אלה זוטות חשובות, שמחזירות תחושת שליטה כלשהי בתוך ים הכאוס. אל תפחיתו מערכן! זו טקטיקה חשובה להתחזקות.
18. הזהרו מפאתוס! הקצוות יופיעו עכשיו בכל מקום, כי זה מה שטראומה והישרדות מייצרים – הרבה שחור-לבן ומעט מאוד אפור. אמנם זה זמן לפעולות מיידיות של מצב חירום, אבל גם תזכורת לחזור ככל הניתן לפרספקטיבה מורכבת.
למשל – "הלכה לנו המדינה" לעומת "יש כל-כך הרבה אנשים טובים שעוזרים ותומכים ונוכחים עכשיו בערבות הדדית".
19. נסו להחזיק את ה"גם וגם" ולא רק קצה אחד, זו תרופה טובה להישרדות – להיפתח לתנועה ולזווית נוספת.
20. היעזרו במוסיקה, אוכל מנחם, חיבוקים, אוזן קשבת – שימור התשתיות הוא קריטי בזמן הזה להמשך התפקוד.
21. זכרו שכל ביטוי רגשי יהיה עכשיו בווליום גבוה, כי הטעינוּת גבוהה מאוד, אז כל מערכות היחסים מאותגרות מאוד ומועדות להצפה. זה הזמן לסלחנות, גמישות ויחס זהיר וקשוב.
22. רקמת הלב פצועה עכשיו מאוד וייקח לה זמן איחוי. שמרו עליה, לא לכפות על עצמכם נוקשות איפה שלא נדרש. איפה שכן נדרש – עשו נקודתית וחיזרו לרכות.
23. שימו לב לצריכת התקשורת והנוכחות שלכם ברשתות – היא גם מיטיבה, מחברת ומפוגגת חרדה, אבל היא גם עלולה מאוד להציף ולעבור את גבול יכולת ההכלה. שימו לב היטב למה שאתם נחשפים, באיזה מינון ומתי. התרחקו ממה שגוזל אנרגיה, היקרה מאוד ממילא.
24. טראומה היא שדה שואב וככזה נמצא את עצמנו לא מצליחים להתנתק מהזוועה. העוררות במערכת מפעילה מאוד ומכניסה ללופ. זה מעגל אימה סגור.
זה הזמן לחזור לפעולות פשוטות ותומכות שצויינו קודם.
25. שאו תפילה. אין שום קשר לדת. זה חוק בסיס – כוחות החיים תומכים בנו גם כשהשורשים נעקרים והכל נשרף. חיזרו לאדמה שלכם ושאו תפילה לרוח. ייקח זמן החלמה ממושך והם יתחברו. קול של בקשות לב צריך להישמע!
26. אפשרו את הייאוש, את הפחד, את התסכול, את הטלטלה. זה סימן שאנחנו אנושיים ושבריריים וזה לא יכול להיות אחרת. אין זה אומר שאין לנו כוח, אבל מותר גם להשבר.
27. היו ערים לניסים סביבכם, והם בכל מקום – אנשים אמיצים, סיפורי הצלה, הקטנות של יומיום שלא מובנות מאליהן, הקימה שלנו בבוקר, ציוץ של ציפור, רוח של סתיו.
28. בחנו את הלבד שלכם – לפעמים הוא הכרחי, כדי להסדיר נשימה ולהתרחק מאינטרקציה, ולפעמים הוא הסתגרות שלא מאפשרת תמיכה. היו ערניים ללבד מתמשך ובקשו להישען!
29. זכרו לנשום. בעיקר לנשוף החוצה עד הסוף! זה מווסת מאוד את מערכת העצבים. בכלל, להתעכב רגע על נשימה ועל אנחת רווחה (פולניות ידעו מה טוב להן) מאפשר להמשיך את היום ואת העומס טוב יותר. זה לוקח פחות מדקה ואין מנת-יתר.
30. היו טובים לעצמכם, לטפו לעצמכם את הראש. זהו עצב גדול, עמוק ותהומי. החזיקו איזה אופק של יום ביומו. הקיפו את עצמכם באהבה. לצד הנשק שיורה, מעטפת של טוב מינימלי היא נשק חשוב לא פחות.
שתפו לכל מי שיכול להיעזר בזה ויחד, עקב בצד אגודל, נעשה את הדרך מטראומה להחלמה.
[] אילוסטרציה: Pinterest
