• רונית ארנפרוינד
החינוך הוא אבן היסוד של כל חברה, אלא שעד היום מדינת ישראל לא התייחסה לכך ברצינות ובמקצועיות הראויה.
לא הוקמה 'המועצה הלאומית לחינוך', למרות שהיו ניסיונות רבים.
לפני כשנתיים וחצי ניסחתי הצעת חוק למועצה, עם קבוצה של מומחים ומומחיות מהבכירים ביותר בארץ.
הצעתי התבססה על עבודה ונסיון רב-שנים של רבים וטובים שקדמו לי בניסוח, אולם לצערי גם ההצעה הזו נותרה על המדף.
יעדה העיקרי של המועצה הוגדר כבניית מסגרת מחייבת של מקצועות, תהליכי למידה וערכים במסגרות החינוך, תוך מתן עצמאות לאנשי המקצוע, בדיוק כמו באקדמיה, במל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) וכמו במדינות מתוקנות רבות.
אלא שלצערנו במדינה שלנו, מדינת 'עם הספר', מערכת החינוך – ובעיקר הממלכתית – הוזנחה ונותרה ל'שבשבת' גחמות הפוליטיקאים שהפכו לשרי חינוך לרגע ובחוסר צניעות וחוסר מקצועיות פגעו כל פעם מחדש במערכת – כל שר חשב שחינוך זו תוכנית לבקשתו וכך שונו אג'נדות, תכנים וסדרי עדיפויות, חדשות לבקרים.
היום אנו נמצאים בשבר גדול של מערכת החינוך הממלכתית: בכל שאר הזרמים, חמ"ד (חינוך ממלכתי-דתי) והחרדית, כל תלמיד מתוקצב ב-25% יותר מהחינוך הממלכתי, החילוני.
מגמות לאומניות עד אנטי-דמוקרטיות משתלטות לאט-לאט על רוח המערכת, ובסוף המורות והמורים בחינוך הממלכתי צריכים להתמודד עם צמצום שעות הוראה, עם תגמול לא ראוי (למי שאמון על היקר ביותר בחברה – חינוך ילדינו), עם נטישה גדולה של מורים וגם מנהלים, ועם תכנים משתנים.
לימדתי בבית-ספר לחינוך ב'בית ברל' וריכזתי אקדמית תואר ראשון, לימדתי במכללה למנהל הסבת אקדמאים לתעודת הוראה, ניהלתי מסגרות חינוך וליוויתי תוכניות לאומיות בחינוך בכל הארץ, כמו כן ליוויתי רשויות, הכשרת מפקחות ומפקחים, ועשרות רבות של צוותי חינוך.
אני מפרטת כל זאת על-מנת לומר שאני מביעה עמדה מתוך היכרות עמוקה ומקצועית עם התחום, ובשל כך אני מודאגת מאד ממה שקורה לילדינו במערכת החינוך – ולא בשל המורות והמורים שנותרו במערכת, להם אני מצדיעה כל יום וכל שעה – אלא בעקבות "רוח המפקד" מלמעלה והתנאים בהם הם עובדים.
"על כולנו מוטלת החובה להבין כי חינוך שאיננו מתקדם, שדורך במקום – גורר את ילדינו לאחור ומצמצם את סיכוייהם להצליח"
בין היתר, לכן אני מבקשת להיות חלק מהנהגת העיר ולהוביל את מערכות החינוך ביבנה. אומר בצניעות שאני באה עם הידע, הניסיון והיכולת לקיים – וכך אעשה, אם תושבי העיר יתנו בי את אמונם:
א. הרחבת הבחירה – אוביל שינוי מהותי בהקמת מסגרות חינוך, מגני-ילדים עד בית הספר.
תינתן בחירה לזרם החינוכי המועדף על ההורים, כל בית-ספר חדש לציבור החילוני יוקם בשיתוף התושבים, תינתן להם הבחירה לאילו מהזרמים הליברלים הם מבקשים לרשום את ילדיהם – בדיוק כפי שניתנת בחירה לחינוך הדתי והחרדי.
אנחנו לא נשלח ילד חרדי לחינוך הממלכתי, וכך גם אם ההורים מבקשים להקים בי"ס מונטסורי, אנתרופוסופי וכדומה.
כל שנדרש להוביל הקמת זרם חדש הוא 42 ילדים, ואז באם הרשות המקומית קשובה – זה אפשרי.
ב. הקמת 'מועצת חינוך עירונית' אשר תורכב מנציגי ההורים, אנשי אקדמיה מהתחום, נציגי צוותי החינוך מבתיה"ס, נציגי הרשות, מנהיגות ציבורית ותלמידים בוגרים.
המועצה תהיה אחראית על בניית תוכנית אסטרטגית לכלל המערכת (הכוללת את החב"פ – חינוך בלתי-פורמלי), ותענה על השאלה: מיהו הבוגר הראוי של יבנה?
מתוך כך, המועצה תכין מסמך מחייב ל-5 שנים הכולל הגדרת תכנים, הכשרות ותקציבים.
ג. חינוך לערכים – נפתח תכניות מקומיות ייחודיות לתלמידי יבנה בתחום החינוך לערכים, מעורבות חברתית, העמקת ערך השוויון ביומיום, הפלורליזם הפרטני והקהילתי, ערך האדם ומהות "חייה ותן לחיות" מתוך כבוד הדדי. התוכנית תכלול הכשרות לכלל צוותי החינוך בעיר, כולל הגיל הרך, צהרונים ותנועות הנוער.
ד. הגיל הרך – דגש מיוחד יינתן לקבוצת הגיל הרך – גיל משמעותי אשר יש לתת לו מענים מקצועיים ומגוונים, תוך קשב מעמיק להורים. הפעילויות בבוקר יהיו בקשר עם הצהרונים לטובת רצף חינוכי וטיפולי חשוב במיוחד בגיל הזה.
בשנתיים הבאות הגננות בעיר יהווו קבוצת אוכלוסייה לטיפוח, העצמה והגדרה מחודשת של האמצעים הניתנים להן.
ה. העצמת צוותי ההוראה והחינוך – יוקצה תקציב ייעודי מיוחד להעשרה/הכשרה ופעילות חברתית לצוותי ההוראה והחינוך בעיר, בהתאם לצרכים שיוגדרו על-ידם לאורך כל השנה במטרה לטפחם ולהעצים אותם – וזאת באמצעות 'פורום אנשי חינוך-יבנה' שיוקם מנציגי הצוותים.
ו. נקים מרכז פדגוגי רשותי אשר ייתן מענה לפיתוח חומרי לימוד, שיטות ומענים פדגוגיים, הכשרות וקבוצות חשיבה תוך בית-ספרי ובין בית-ספרי, ספריית ידע, רעיונות ופיתוח אמצעי למידה וחינוך. ייערכו מפגשי רוחב בין כל צוותי בתיה"ס בעיר – למשל כל המורות בעיר לאותו תחום תוכן, כל היועצות, כל הסגניות, וכדומה.
ז. הסעות – הסדרת "האוטובוס הירוק של יבנה" (על משקל האוטובוס הצהוב במועצות האזוריות): הרשות תיקח על עצמה הסדרת הסעות לכל מסגרות החינוך, כולל גנים. 'האוטובוס הירוק של יבנה', ישנה את איכות החיים של כל ההורים ויוריד משמעותית את עומס התנועה בבוקר בתוך העיר באופן דרמטי.
דגשים חינוכיים ותהליכים נוספים:
■ נחזק את המורה כדמות משמעותית, המשמשת מודל לחיקוי.
■ נבליט את חוזקות התלמיד – נעצים את ילדינו וניצור בהם תחושות הצלחה תוך הקניית ידע וערכים.
■ נרחיב את אופקיו של הילד ונהפוך את הלימוד לחווייתי, תוך הפנמת הידע שישמש עבורו "ארגז כלים" להמשך חייו.
■ נפעל לצמצום מספר הילדים בכיתות הגן ובית הספר על-מנת להעניק יחס אישי לכל אחד מילדינו – זה בר-ביצוע בתכנון נכון ובעידוד הרשות.
■ נצייד את העיר באמצעי הוראה חדשניים הקיימים מזה שנים בערים אחרות.
■ נדאג למסלולי התפתחות לתלמיד – נוסיף תחומי תוכן ללמידה – מתמיכה בתלמידים מתקשים, העשרה כוללת לכולם – ועד מסלול למחוננים.
■ יינתן סוף-סוף מענה מערכתי מקצועי כולל לחינוך הממלכתי-דתי.
ובחינוך הממלכתי יינתן דגש לחינוך הליברלי.
לסיכום, על כולנו מוטלת החובה להבין כי חינוך שאיננו מתקדם, שדורך במקום – גורר את ילדינו לאחור ומצמצם את סיכוייהם להצליח.
יבנה יכולה בטווח השנים הבאות להפוך ל"עיר חינוך" ולשמש כמודל ארצי, אלא שלצורך זה נדרשת הנהגה מבינה, מנוסה, ובעלת הידע כיצד להוביל תהליך שכזה. אני מביאה עימי את כל היכולות הללו ומאד-מאד אשמח להוביל את יבנה לעידן הזה.
• רונית ארנפרוינד היא חברת מועצת עיריית יבנה לשעבר במשך 15 שנים, אשת מדעי הרוח והחברה, פסיכולוגית ואשת חינוך ותיקה אשר מילאה תפקידים מרכזיים ברשויות ובמוסדות אקדמיים. מתמודדת בבחירות למועצת העיר.
[] צילום ואילוסטרציה: ארכיון
