ב"ה
הרב אורי וילהלם
הרשל'ה הגיע לעיר בשעת ערב מאוחרת. הוא היה רעב ועייף וחיפש בית יהודי מכניס אורחים לקבל בו צלחת מרק חמה. הרשל'ה התעניין אצל העוברים והשבים היכן יש בעיר יהודי עשיר, שאפשר לקבל אצלו סעודה טובה. "ברחוב הסמוך יש אדם עשיר'", אמרו לו, "אך הוא קמצן ולא אוהב להכניס אנשים הביתה".
אבל לא איש כהרשל'ה יוותר על צלחת מרק בשעת ערב. "תאמרו לי", הוא שאל, "מאיזו עיר הגיע הגביר הזה? היכן גרים ההורים שלו?" – "מהעיר קייב", ענו לו.
כעת ידע הרשל'ה היטב מה עליו לעשות. הוא דפק בדלת ביתו של הגביר והציג את עצמו כיהודי מקייב, שכן של הורי הגביר. כמובן שהוא הוזמן אחר כבוד להצטרף לארוחת הערב המשפחתית.
הרשל'ה נטל ידיים והתחיל לאכול. אחרי כמה רגעים, אמר הגביר: "כל-כך מרגש לראות יהודי מקייב, תאמר לי מה נשמע עם יצחק, המלמד האהוב שלי בתלמוד תורה?", "הוא מת", אמר הרשל'ה בצער. הגביר פלט צעקה והחל לייבב, ובינתיים הרשל'ה סיים את מנת הדגים וקירב אליו את קערת המרק. הגביר המשיך ושאל: "ומה עם שמואל, מוכר המכולת האהוב מול בית הוריי?", "אל תשאל", אמר הרשל'ה, "גם הוא מת". הגביר פלט עוד צעקה ובינתיים הרשל'ה קירב את מגש העוף. אחרי שני רגעים, הגביר שאל: "ומה עם דוד, הגבאי של בית הכנסת?'", "גם הוא מת".
"מה קרה שם בקייב?", התפלא הגביר, "היתה שם מגיפה נוראה?! איך כולם מתו פתאום?!" – "כשאני רעב" – אמר הרשל'ה – "כולם מתים!".
***
בפרשת השבוע אנו למדים שכאשר מוצאים גופה של הרוג באמצע הדרך, ואין שום מידע מי הרוצח, מגיעים שליחי הסנהדרין הגדולה היושבים בלשכת הגזית שבבית המקדש, ומבצעים מדידה לראות מה היא העיר הכי קרובה לנרצח.
לאחר מכן זקני העיר הקרובה עורכים טקס שנקרא "עֶגְלָה ערופה" שבו זקני העיר עורפים עֶגְלָה ליד נחל ושוטפים את ידיהם ואומרים: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ".
נשאלת השאלה – הרי אנו לא באמת חושדים שזקני העיר הסמוכה הם מי שרצחו את ההרוג, ומדוע הם צריכים לעשות את הטקס ולומר שלא הם אלה ששפכו את דם הנהרג?
בתלמוד בבלי מוסבר שכוונת דברי הזקנים היא לומר: "דאגנו לו לאירוח מלא ולא שלחנו אותו מעירנו ללא ליווי וצידה לדרך, ולכן אנו לא אחראים לרצח שנעשה".
בהתבוננות נוספת בסיפור אנו בעצם רואים את האחריות הכבדה המוטלת על כל 'איש ציבור'. כאשר סביבתו או אנשי עירו והאנשים המושפעים ממנו עושים משהו לא טוב, יש עליו אחריות ישירה על המעשה, והוא לא יוכל לומר: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה" – הוא צריך להיות ערב לכך שסביבתו אכן עשתה את כל המאמץ להתנהג כראוי.
והמסר עבורנו הוא פשוט: כל אחד מאיתנו הוא בעל השפעה על סביבתו והוא צריך לנצל את השפעתו עליהם שייתנהגו בצורה חיובית וטובה יותר.
שבת שלום.
לתגובות והערות:
הרב אורי וילהלם, רב נווה-אילן
052-7703178
[email protected]
