• רובי שטיינברג
המתקפה משבשת החיים והשכל המטורפת של מאות אלפי המתנגדים להצעת החוק להגבלת עילת הסבירות מהווה לא יותר מאשר אנרכיזם אינטרסנטי צרוף מטעמם של אליטות שלטוניות-פוליטיות-מוסדיות-תרבותיות- חברתיות הנתקלות, לראשונה במרוצת חייהן הנינוחים, בסכנת אובדן השליטה וסיכול המושכות אשר ניתנו בידיהן למן קום המדינה ואשר התחזקו והתעצמו והתהדרו והתאדרו והתהללו למן קום אהרון ברק מיטיבן מן המִילְיֶיה למלוך על ישראל.
חרדת האליטות
חברי האליטות הללו נחרדים מפני הפסיעה אל מעבר לסיפו של עולם חדש אשר זה מכבר שכחו מקיומו ואינו מוכר להם: עולם הנשלטים ושאינם שולטים.
ועל אי-סבירות זו הם משמידים מדינה שלמה על עמה, הישגיה ועתידה. על אי-סבירות זו ועליה בלבד הם מחריבים את איילון, מחבלים בנתב"ג, מהרסים את ההייטק והכלכלה, משחדים טייסים לנחות, וסתם עושים רע על הלב
כך בפוליטיקה, כך במשפט, כך באקדמיה, כך בתרבות. הסבירות שאליה הם מתכוונים איננה הסבירות המשפטית במובנה המקצועי הספציפי הצר – אלא הסבירות לכך שיירדו מגדולתם וממעלתם ויהיו כאחד האדם, כאחד האזרח – כזה המסור ונאמן לאושיות החוק והדמוקרטיה עליהם מתקיימת ככלל התרבות האנושית.
הסבירות הנכונה
לדידם, השאלה היא: "רגע, חברים, מהי מידת הסבירות עבורנו לוותר על עמדות ההשפעה והכוח והממון והכבוד?!". והתשובה שהם משיבים לעצמם היא: "לא סביר בעליל!". ועל אי-סבירות זו הם משמידים מדינה שלמה על עמה, הישגיה ועתידה. על אי-סבירות זו ועליה בלבד הם מחריבים את איילון, מחבלים בנתב"ג, מהרסים את ההייטק והכלכלה, משחדים טייסים לנחות, וסתם עושים רע על הלב לכולם פה בארץ ציון העומדת משתאה אל מול המאורעות.
ולצורך המאבק במהפיכה המתחוללת לנגד עיניהם הכלות וחייהם הכלים לטעמם, חברי תנועת ההתנגדות אינם נרתעים מלהשתמש בכל עלילה שהיא, ובכלל זה עלילת דם בעניין דיקטטורה מומצאת, תעמולתית, מאחזת עיניים, הזוייה ובדיונית במזיד, הנעטפת ונארזת ומוגשת לציבור ההדיוט והמוּלַך שולל במארז חגיגי נוטף רעל ודם ומורסה של עלילה – עלילת הסבירות.
זהירות! החלילנים מהמלין לפניך!
ובמושכות אוחזים רועי-דעה מנוסים דוגמת אהוד ברק, דן חלוץ, אהוד אולמרט, יאיר לפיד, יורם יובל, בוגי יעלון ועוד מאחזי עיניים שזו תורתם וזו אמנותם – וסימכו עליהם שיידעו להוליך את המדינה והעם לאבדון מהמלין, ממש כמו החלילן – מנוסים ואשפים בתורתם זו.
הסבירות שאליה הם מתכוונים איננה הסבירות המשפטית במובנה המקצועי הספציפי הצר – אלא הסבירות לכך שיירדו מגדולתם וממעלתם ויהיו כאחד האדם
זאת, בעוד שאם הדם והזעם היו מתפנים מוורידי עיניהם, וראייתם הייתה מתבהרת, היו כמובן נאלצים להסכים כי הגבלת עילת הסבירות והצרת צעדי שופטים ומערכת שמזמן איבדו כל סבירות בהפרזה במידת חשיבותם העצמית וסמכותם – היא צעד לקראת חיזוק הדמוקרטיה.
האמוק של אהרון ברק
זהו צעד הכרחי לשמירה על עקרונות הדמוקרטיה והגנה על שלטון החוק. באמצעות הכנסת מגבלות על האקטיביזם השיפוטי, מבקשת הצעת החוק לאזן בין כוחה של הרשות השופטת לבין נבחרי העם.
אחד הטיעונים המרכזיים בעד הצעת חוק זו הוא הצורך להגן על העקרונות הדמוקרטיים שעליהם הוקמה ישראל. הדמוקרטיה מבוססת על הרעיון שהכוח לקבל חוקים והחלטות מצוי אך ורק בידי נבחרי העם. עם זאת, בשנים האחרונות נמתחה ביקורת על כמה פסקי-דין אשר בעליל חרגו מגדר החוק ופגעו בעצם מהותה של המשילות, ובהליך החקיקה.
את עילת הסבירות הבריטית המנומסת הקדומה אימץ השופט בדימוס אהרון ברק לפני שנים רבות כמוצא שלל רב בעת שהיה בעיצומו של אמוק "הכל שפיט" המגלומני שלו. בהיותו גאון, זיהה מעל ראשי כולם את לקוּנת הקסם המאפשרת למערכת של מורמים מעם להוות שלטון בפועל – מבלי להיבחר. ומה לכך ולדמוקרטיה? מאום, והרבה מעבר לכך. דיקטטורה, אין עליה חובה להופיע בדמות מגדל וחרב ואש ותמרות עשן – היא בהחלט יכולה לעטות גלימת שופט עליון – כשהדגש הוא על "עליון".
מבחן הסבירות הוכנס בחטא ולפני שמישהו בכלל הבין מה קורה, אל תוך תיבת הכלים אותה נושאים השופטים בגאון במעבה גלימותיהם – בבחינת רשיון לעשות ולהחליט הכל, שכן מעתה הכל היה תלוי במה שנראה בעיניהם כסביר או לא סביר.
אם זה נולד בחטא – זה חטא
על-ידי הגבלת דיני הסבירות, ורק כך יוחזר האיזון הראוי בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת, תוך הבטחת כיבוד רצון העם.
הפרדת הרשויות היא עיקרון יסוד של ממשל דמוקרטי, המבטיח שאף ענף ממשל אחד לא יהפוך לעוצמתי מדי.
את עילת הסבירות הבריטית המנומסת הקדומה אימץ השופט בדימוס אהרון ברק לפני שנים רבות כמוצא שלל רב בעת שהיה בעיצומו של אמוק "הכל שפיט" המגלומני שלו. בהיותו גאון, זיהה מעל ראשי כולם את לקוּנת הקסם המאפשרת למערכת של מורמים מעם להוות שלטון בפועל – מבלי להיבחר
הצעת החוק מבקשת לאשר עיקרון זה באמצעות צמצום יכולתה של הרשות השופטת לעקוף החלטות חקיקה. הנציגים הנבחרים של העם אחראים לבוחריהם, והם בעמדה נכונה וראוייה להבין ולהגיב לצורכי החברה. הצעת החוק מבטיחה שהכוח לקבל החלטות יישאר בידי מי שאחראי ישירות לעם.
חדשנות ורעננות חקיקתית – מול טוטליטאריות מחשבתית
המהלך להגבלת הפרשנות לחקיקה יוביל רק למקום טוב – בו תתקיים חדשנות חקיקתית, שכן על נבחרי הציבור יהיה לחוקק חוקים ברורים ומקיפים יותר, ולהשאיר פחות מקום לפרשנות שיפוטית.
רק גישה זו מטפחת שקיפות ומעודדת את המחוקקים להיות קשובים יותר לצרכים ולשאיפות של החברה הישראלית, לצד קיום דיון חקיקתי שאינו טוטליטארי, ומבטיח שהחוקים יעברו תהליך דמוקרטי יסודי ושקוף.
לייעל ולהשביח את עבודת הנבחרים
סיבה משמעותית נוספת לתמיכה בהצעת החוק היא שהיא מאפשרת לנבחרים להגיב בצורה יעילה יותר לאתגרים חברתיים וכלכליים דוחקים. המציאות הישראלית מורכבת ומשתנה במהירות, כאשר מדיניות וחוקים דורשים התאמות מהירות כדי לעמוד בקצב ההתפתחויות החברתיות.
על-ידי הגבלת עילת הסבירות הצעת החוק מספקת את הגמישות הדרושה ליישום מדיניות חדשה המתמודדת עם האתגרים הנוכחיים – והיא מסמיכה את המחוקק לתעדף ולהתמודד עם נושאים דחופים כמו ביטחון, בריאות הציבור וצמיחה כלכלית בצורה יעילה יותר, עם קווים מנחים ברורים לביקורת שיפוטית.
רצון העם – לפני רצונם של המורמים מעם
חיוני יותר מכל להבטיח שרצון העם, כפי שבא לידי ביטוי באמצעות נציגיו הנבחרים, יישאר מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות. וזה יתאפשר רק באמצעות איזון בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת – ובוודאי לא באמצעות אנרכיה אלימה ודיקטטורית הקורעת את העם, את צה"ל ואת הארץ, לטובת סיפוק צורכיהם של האליטות מטעם עצמן.
[] צילומים: ארכיון, אתר הכנסת, אתר הרשות השופטת, 'ויקיפדיה'
