ב"ה
• הרב אורי וילהלם
לפני שנים רבות חי בעיירה עשיר גדול שכגודל עושרו כך גודל קמצנותו. כדרכו של עולם הזדקן אט-אט, ובעודו שוכב על ערש דווי ביקש מחברו הטוב להגיע אליו עם עורך-דין וציווה עליהם לקבור אותו עם כל כספו.
מיד לאחר שהעשיר הקמצן מת, הלך חברו ומכר את כל רכושו של העשיר, ושם את הכסף שקיבל בתמורה – בשק. בשעת הקבורה הכניס את השק לארון המת בלי לגלות לקברנים מה הוא מכיל.
מיד אחריו נכנס עוה"ד לחדר המתים וסידר שם את ענייניו. לאחר הקבורה שאל החבר את העו"ד: "מה עשית שם?" – אמר העו"ד: "ראיתי שאין מספיק מקום לשק בקבר ולכן לקחתי אותו ושמתי במקומו צ'ק…".
***
השבוע נקרא בתורה על חלוקת הנחלות בארץ ישראל. את החלוקה מבצע משה רבנו על-פי גורל עוד לפני שבני ישראל נכנסים בפועל לארץ. הנחלות חולקו לכל משפחה, כאשר רק בנים יורשים את נחלת אביהם – והסיבה לכך היא כדי שהנחלות יישארו בתחום השבט. אישה וילדיה מצטרפת לשבט של בעלה ואם היא תקבל את נחלת אביה כאשר היא נשואה לשבט אחר, הרי שהנחלה תעבור משבט אחד לרעהו. לכן קבעה התורה כי ירושת הנחלה תהיה רק לבנים וכך הנחלה תישאר לעד בתחום אותו השבט.
לפתע, תוך כדי החלוקה, מגיעות חמש אחיות – בנותיו של צלֹפחד, ובפיהן טענה: "אבינו מת ואין לנו אחים ולא תהיה נחלה לאבינו, הייתכן?! הרי אבינו לא היה מעדת קורח או מהמתלוננים, והוא מת מסיבה צדדית, מדוע אם כן לא תהיה לו נחלה בארץ ישראל?".
משה רבנו שומע את תלונתן והולך לשאול את אלוקים: "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: 'כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן" – ה' מסכים עם טענתן והם מקבלות את נחלת אביהן.
וכך אכן נפסק בדיני נחלות, שבמידה ואין לאדם בנים, בנותיו הן שיורשות את נחלתו למרות החשש שהנחלה תעבור לידי שבט אחר.
נשאלת השאלה, מדוע בנות צלפחד מזכירות בטענתן שאביהם מת בגלל חטא שלו עצמו ולא בחטא המרגלים או המתאוננים? הרי טענתן היא לכאורה על עצם הירושה של בנות את אביהן, ללא קשר לסיבת המוות של האב.
ההסבר לכך הוא שכל יוצאי מצרים היו אמורים לקבל חלק בארץ ישראל כפי שהובטח להם ביציאתם ממצרים. אך כאשר במדבר הם התלוננו על יציאתם ממצרים וההבטחה להביאם לארץ ישראל, והוציאו את דיבת הארץ – הם הפסידו את חלקם ולא היו זכאים לקבל נחלה בארץ.
רק אלה שהיו ילדים בזמן החטאים במדבר ולא התלוננו על ארץ ישראל זכו להיכנס אליה והיו זכאים לקבל נחלה בה.
באו בנות צלפחד ואמרו למשה: "אכן אבינו מת והוא לא מאלה שנכנסים לארץ ולכן על פניו הוא לא זכאי לנחלה, אך משום שמת לא בגלל שהתלונן על ארץ ישראל אלא מאירוע צדדי – לא הפסיד את חלקו ויש לו נחלה בארץ ישראל כפי שהובטח לו כשיצא ממצרים, ואנו זכאיות לקבלה".
ואכן בקשתן התקבלה על-ידי אלוקים ובזכות התעקשותן לקבל חלק בארץ ישראל זכינו לפרשה נוספת בתורה ולחידוש דין בדיני נחלות.
שבת שלום.
לתגובות והערות:
הרב אורי וילהלם, רב נווה-אילן
052.770.3178
[email protected]
