•מאת נתן רונן, איש-יבנה
הרבה שנים הייתי קבור במחשכי מערכת המודיעין של ישראל. הייתי אחד מאלפי אנשי המסכות והצללים העושים עבודתם בשקט ובחשאי.
כשעברתי לחיי האזרחיים, למדתי מינהל עסקים כתואר שני, אבל בעיקר אהבתי את הנושא של התנהגות ארגונית, מה שנקרא פסיכולוגיה תעשייתית.
לימדתי בכמה מכללות את הסטודנטים לתעשייה וניהול, ושם לימדתי גם מבוא לניהול. כאשר דיברתי איתם על שינוי שהוא פקטור קבוע בחיי ארגון ואיך מנהלים שינוי במערכת, הסברתי להם שמנהיגים חדשים בארגון – כמעט בכל רמה – פגיעים במיוחד בחודשים הראשונים לתפקיד החדש.
מה עושים? ראוי בשלב ראשון לעשות מיפוי של הכוחות בארגון, ובעיקר לדבר עם העובדים ולהקשיב. לא לחשוב שאתה בא להמציא את הגלגל – וגם אם יש לך חזון אל תעשה הפיכה אלא מהפך לאט-לאט – ועם העובדים, כי בדרך-כלל הם שמרנים וחוששים ושואלים את עצמם כל הזמן: "מה ייצא לי מזה?".
המנהלים שבין הקוראים יודעים שחלק ממה שעושה אותנו מנהיגים הוא היכולת שלנו לקרוא את המערכת, להוביל חזון ואסטרטגיה, להסיר חסמים ולגרום לדברים לקרות תוך שיתוף פעולה עם העובדים.
כאמור, מנהיגים חדשים בארגון, כמעט בכל רמה, פגיעים במיוחד בחודשים הראשונים לתפקיד החדש. אין להם הידע וההבנה של האתגרים העומדים בפניהם. הם אינם יודעים עדיין מה יידרש מהם כדי לעמוד באתגרים האלה. הקושי הגדול ביותר אולי הוא העובדה שעדיין אין להם הרשתות ויחסי העבודה הנדרשים לכל אלה. בתקופת המעבר הזו מנהלים נבחנים על כל צעד, כל אמירה וכל החלטה. לכן כניסה לתפקיד באופן מודע היא חשובה כל-כך.
עברה כבר חצי-שנה מאז מונו השרים החדשים של הממשלה הזאת. חלפו כבר מאה ימי החסד, ואפשר לראות שיש הרבה שרים בתפקידים מומצאים, שמסתובבים כמו פורפרות ומפזרים מעט הצהרות חסרות אחריות ואלימוֹת מבחינת תוכן וסגנון – הממשלה הזאת נכשלת בכל קנה-מידה ניהולי.
פיזור כספים וביזת אוצר המדינה איננה מדיניות עם חזון.
הפרחת סיסמאות כוחניות ודרישה לעוד סמכויות מעצר מינהלי, או דרישה להקמת משמר לאומי – אינן תוכנית לביטחון לאומי.
ההתנפלות הברוטלית של שרים על נגיד בנק ישראל או היועמ"שית, או מנכ"לים, רק מחזקים את הפער הלא ניתפס בין זמן תקשורת שמקבלים כל מיני חברי כנסת קיקיוניים וצעקנים כמו ניסים ואטורי או טלי גוטליב – לבין חוסר חשיבותם בפועל בניהול חיינו – תפקיד שעליו הם מקבלים משכורת יפה.
הניגוח ההדדי האחרון בין סרת התעמולה ובין הסרה לענייני 014 – מודיעין, רק מדגיש את הצפיפות והשיעמום בשולחן הממשלה.
הסרים רגב, אמסלם וקרעי כנראה בחיים לא שמעו על שדרת הניהול המקצועי הנקראת Civil Service, והם מתעקשים להחליף אנשי מקצוע באנ"ש (אנשי שלומם – חברי מרכז ופוקדי פריימריז מדופלמים, שהידע שלהם בניהול מפוקפק).
זו ממשלתנו – ועליה אנו אמורים לסמוך שתנהל את חיינו?
אני מודאג. מה איתכם?
