חונכוּת שילוב מיוחד הוא מקצוע ייחודי בצה"ל ובזירת התעסוקה האזרחית. בעוד שמדינות אחרות בעולם מאפשרות שירות התנדבותי, או משלבות חיילים על הספקטרום האוטיסטי ללא אחריות כלפיהם, ישראל היא המדינה היחידה בעולם כיום הדוגלת בשילוב וליווי. "זה פרויקט שמגייס חיילים על הרצף האוטיסטי שנמצאים בתפקוד גבוה", אומרת רב"ט ענבר בורשט, בת 19 מהרצליה, חונכת בפרויקט, "עד לפרויקט הזה האפשרות היחידה לגיוס עבורם הייתה רק בהתנדבות, ועכשיו הם מתגייסים כחיילי חובה, ואנחנו מלוות אותם, באמצעות פגישה שבועית, לאורך השירות שלהם. אנחנו גם מעבדות איתם את השבוע שעבר עליהם. עם כל אחד זה מאוד שונה".
התפקיד, שאליו מתמיינות לרוב חיילות בעלות רקע קודם בהתנדבות או רקע של שנת שירות במסגרות הכוללות ליווי אנשים עם מוגבלות ועבודה לצדם, מזמן כצפוי לא מעט אתגרים: "יש חיילים שהשיח איתם הוא רגשי, אבל לפעמים מדובר בעניין פרקטי של התמודדות עם המערכת, עם חיי היומיום והשגרה", אומרת שמואלי, ומוסיפה: "למשל, איך הם יכולים לשנות את אורח החיים שלהם אל מול הגיוס, זה עניין מאוד מורכב".
"אנחנו פה בשביל כל חייל שלנו, לכל צורך שהוא", אומרת רב"ט עופרי שמאי, מהיישוב מבועים שליד נתיבות, גם היא חונכת בפרויקט, "בין שזה ברמה החברתית ובין שבהסתגלות לצבא, אני כאן גם למען החיילים, גם למען המפקדים, וגם למען ההורים של החיילים. להורים יש חלק משמעותי, ומתוקף התפקיד אנחנו בקשר איתם, דבר שלא נהוג בצה"ל. אנחנו ממש שם גם בשביל ההורים".
איך נראית פגישה שבועית עם חייל בפרויקט?
שמואלי: "זה ממש משתנה. חלק מהיופי הוא להבין שאני לא יכולה ליצור פורמט ולהדביק אותו על כל חייל. באחד המקרים, למשל, התמודדתי עם חייל מאוד ביישן וסגור. אמרתי לעצמי שאני רק אתעניין ואשאל קודם. אבל אחרי כמה פגישות דווקא הבנתי שנכון לתת לו מרחב, ופתאום הוא סיפר מעצמו. רציתי שהוא יבין שזה המקום שלו ושהוא יהיה מה שהוא רוצה להיות, שירגיש בנוח".
ובורשט מציינת: "זה גם מאתגר וגם מרגש. אני למשל, איך שסיימנו את הקורס, קיבלתי חייל שהיה פחות תקשורתי. בהתחלה הפגישות שלנו היו בין עשר דקות לרבע-שעה במקרה הטוב".
כי הוא לא היה מסוגל יותר?
"נכון. אבל אחרי כמה פעמים שישבנו, ואחרי שדיברתי עם המלווה המקצועית ועם חברות נוספות לתפקיד, הצלחנו לשבת חצי-שעה. בשבילי זה היה מאוד מרגש".
על מה דיברתם?
"על הדברים שעוברים עליו. בעיקר צריך לשאול את השאלות הנכונות,והרבה מהן. אני הבנתי שאני צריכה להראות ממש התעניינות ולשאול על כל דבר קטן, כדי שיבין שאני רוצה להיות שם בשבילו. כששנינו הרגשנו יותר בנוח, זה קרה".
היה רגע אחד שלא תשכחו?
שמאי: "לי היה חייל שממש היה לא טוב בפתרון בעיות, ברמה הבסיסית. ואחרי ייעוץ עם המלווה שלי, אני והוא בנינו יחד מודל לפתרון בעיות והכנו מלא דרכים ואפשרויות שונות להגעה לפתרון. זה ליווה אותו, ובהמשך הוא אפילו קודם בתפקיד כי ראו שהוא מצליח להתמודד עם הדברים. ראו בו לפתע דברים שלא ראו קודם לכן".
בורשט: "בתפקיד הזה יש התמודדויות שונות לחלוטין. יכולים גם לבוא חייל או חיילת שאומרים לך: אנחנו לא יושבים איתך, אנחנו לא זקוקים לך".
מה את עושה?
"קודם כל, אני לא לוקחת את זה אישית, אבל כן משקפת להם שאחד התנאים בפרויקט 'תתקדמו' הוא שהם צריכים להיפגש פעם בשבוע עם חונכת".
שמואלי: "ברור שגם אחרי שהם מסכימים לתנאי הזה יש אתגר ביצירת קשר שהוא לא רק כדי לצאת ידי חובה. אני רוצה שהם ייפגשו איתי לא כי הם חייבים, אלא כי הם רוצים, וזה קורה".
קיבלתן תפקיד עם אחריות גדולה, אבל אתן נורא צעירות.
שמאי: "זה היופי בצה"ל. זה כמו שתגידי: איך חייל בן 18, שמסיים י"ב ועובר קורס קצר, פתאום מפקד על לוחמים שמגינים על המדינה שלנו? וגם חשוב לומר שאנחנו לא לבד. יש לנו מלוות מקצועיות, והן לא זזות מאיתנו".
בורשט: "פסיכולוגיות שמתמחות באוטיזם".
שמאי: "ויש לנו גם ימי כשירות והדרכות, אחת לשבועיים. שם נותנים לנו עוד כלים להתמודדות. ככל שאני ממשיכה להיפגש עם החיילים אני לומדת עליהם יותר, וכמו שאמרתי, ההורים והמפקדים הם חלק בלתי נפרד. הם חווים את החיילים ביומיום ועוזרים לי להכיר את החיילים ולעזור להם להתמודד".
ובכל זאת, פחדתן להגיע לתפקיד כזה?
שמאי: "כשאני שובצתי במגמת החונכוּת, ממש פחדתי, אפילו הייתה לי נקודת שבירה באמצע הקורס. אמרתי לעצמי: מי את בכלל? כמה ניסיון יש לך בחיים? להתעסק עם אוכלוסייה כזאת מיוחדת, מי שמך? אבל אז הבנתי שאני לא לבד במערכה הזו, ושיש לנו מלוות מקצועיות שהן נשות טיפול והן עוזרות לנו להתמודד עם התפקיד".
שמואלי: "המלווה המקצועית היא מתנה, וגם יש לנו מפקדות, אנחנו בכלל לא לבד, וגם לא קפצנו ישר למים העמוקים. אנחנו עוברות קורס וממשיכות בלמידה בלתי פוסקת ובהדרכות".
חמישה מחזורים גוייסו עד כֹה במסגרת הפרויקט, וביולי הקרוב עתיד להתגייס המחזור הבא של תוכנית 'תתקדמו'. כל אחת מהחונכות מלווה 7־8 חיילים. לצד הפגישות השבועיות עם החיילים, התפקיד כולל כאמור קשר עם ההורים ופגישות אישיות עם המפקדים: "התקשורת עם המפקדים היא נתח מאוד גדול מהתפקיד", אומרת שמואלי. "המון נמצא שם".
למה אתן פוגשות גם את המפקד?
בורשט: "מפקד לא תמיד מבין מה החייל צריך או איך לגשת אליו, הוא יכול לפספס את זה".
שמאי: "בסוף אנחנו לא איתם ביומיום – המפקדים כן".
שמואלי: "זה רק מראה כמה התפקיד הזה מיוחד. עבורי, יותר מכל, למדתי ממנו על החשיבות של תקשורת ויחסים בין־אישיים. הבנתי עד כמה זה משמעותי וכמה בקלות שיחה יכולה ללכת לכאן או לכאן. להיות הבן1אדם שאומר את המילה הנכונה בזמן הנכון – זה יכול להיות עולם ומלואו. בפגישות משותפות של מפקד וחייל אני אפילו לא צריכה להגיד הרבה, אני בעיקר צריכה לתווך ולשקף, וזה עושה המון, האפקט של זה מאוד דרמטי. למדתי מזה המון על צורות תקשורת".
אילו קשיים עולים בתפקיד?
בורשט: "לפעמים יש קושי נפשי".
שמואלי: "התפקיד מאוד מתיש, מאוד סוחט. גם אם זה רק יום של פגישות שמתנהלות רגיל, זה מאוד סוחט כי את יושבת שעות מול אנשים ומנהלת שיחות אישיות רגשיות מאוד".
שמאי: "המלוות המקצועיות עוזרות לנו גם במקום הזה, ואנחנו גם מייצרות חוסן נפשי עם הזמן. גם הנסיעות עצמן הן לפעמים קשות, אנחנו מפוזרות בכל הארץ, אבל לפחות יש לנו הרבה הזדמנויות לעשות מעשים טובים בדרך".
מה למשל?
"יש לנו סיכה ושרוך שמייחדים אותנו. את הסיכה יש גם לחונכות וגם לחיילים. יום אחד הייתי בתחנת הרכבת בתל-אביב, ראיתי חייל שהסתובב בה, והוא נראה לי אבוד. הוא זיהה אותי באמצעות הסיכה. הבנו מיד שאני חונכת והוא חייל בפרויקט, לכן מייד התחלתי לדבר איתו. הוא היה בהצפה חושית בגלל כמות האנשים והטירוף שהיה סביב".
סמליל 'תתקדמו': דובר צה"ל
