[] רונית ארנפרוינד
"יבנה לא תהיה בית שמש" – משפט שאמרתי לרפאל (פאלי) כהן, סגן ראש העיר (ש"ס) במאבק שניהלנו לפתיחת בתי-אוכל בעיר בשבת בדצמבר 2015 – ועד היום אנחנו ידידים ולאורך השנים שיתפנו פעולה בנושאים מגוונים, הכל בכבוד הדדי ומתוך הכרה באמונות ובלגיטימיות אורח חיים שונה.
כיוון שאני מאמינה שיש צורך לעשות הכל על-מנת לנהל שיח ענייני, הגון ומכיל בין מגוון הדעות והאמונות, החלטתי לכתוב את דבריי אלה, בהמשך לשיח שהתפתח בין התושבים והתושבות לבין עצמם ובין חלק שהתייחסו לדבריי – וכל זה בעקבות פרסום אירועי פסח לילדים בעיר – בהפרדה מגדרית.
אמרתי ש"יבנה לא תהיה בית-שמש" ואמנם עשיתי ואמשיך לעשות כל שבידי שיבנה תשאר עיר פלורליסטית אשר מכילה את מגוון הדעות ומגוון אורחות החיים והקהילות.
יש לנו עוד דרך להוביל (עם הנצח לא פוחד מדרך ארוכה) ואני אמשיך להתעקש כי נעשה אותה תוך שיח מכבד. לשמחתי יש מאחורי כ-20 שנים של עשייה מוכחת בעיר, כך שאיני זקוקה לשכנע בכוונותיי הכנות והענייניות.
אני פונה לכל אלה אשר בקלות ובאורח אוטומטי ממש רק "מריחים" ביקורת קלה, או/ו דעה שונה, ואז "יורים" רעל ושנאה ועושים זאת תוך שמייחסים לאחר שנאה.
הביטוי עצמו – "שנאת חינם" – הפך לסיסמא של שנאה, לא דיון מעמיק המלמד משהו על עמדות ומבין ועוסק במהות – אלא הביטוי עצמו הפך לסיסמת ארס שגורה בפי אנשים שלא יודעים לקבל עמדה שונה, וזה עצוב ומדאיג.
זו לי לא הפעם הראשונה ולא השנייה או השלישית שאני קוראת וכותבת על הצורך והחובה לקיים שיח מעמיק וקשוב לעמדות השני. ואני אמשיך לקרוא ולתבוע מכולנו כל הזמן שיח שכזה, שאם לא כן הדרך לחורבן ולפירוק כבר כאן, ובמקום לעצור אותו נזרז ונהרוס את המרקם העדין, המורכב והנפלא שמחבר בינינו והפך אותנו לחברה מרתקת.
וכל זה מתפורר בימים אלה במהירות, ואני מבקשת לעצור ולהקשיב.
הדוגמה של פרסום אירוע פסח האמור ביבנה מהווה מקרה קטן שממנו רק אפשר לצמוח כחברה קשובה יותר, מכילה יותר, פלורליסטית, ליברלית – בעיר ובמדינה דמוקרטית.
אין מעלית לגברים ומעלית לנשים, שלא לומר איזה מסר נוראי מהלכים מעין אלה מעבירים בדבר יכולתם של גברים להשתלט על ייצרם, וכיצד הם מגבירים את הפחדת הנשים מפני התפרצות היצר הזה ללא שליטה
לכל מפיצי השיח המסית, המכפיש וזורע השנאה, אשר מדברים לכאורה בשם הדת והדתיות – בעיניי אינם מקימים את המצוות הבסיסיות שבין אדם לאדם – אין בכך כבוד לדת, יש בכך עידוד לפילוג ולהרס המרקם המאחד.
אני בעד שוויון בתקציבים, שוויון בנטל ובאחריות, האמירה: "לחילונים יש יותר", היא החטא הקדמון!
אין פעילות שבכותרת שלה נכתב "פעילות לחילונים" – הפעילות היא לכולם. כל פעילות המתקיימת במרחב הציבורי מיועדת לכולם.
הפרדה באירועים ציבוריים היא פוליטיזציה של הדת, וזו תופעה שהתפתחה לאורך השנים בד-בבד עם כניסת החרדים לפוליטיקה והתחזקותם במגרש הפוליטי. זו לא הדת. לפני קום המדינה התפללו בכותל נשים וגברים ללא הפרדה, והדוגמאות עוד רבות.
אם היינו מדינה מתוקנת כמו מדינות בעולם המערבי הנאור (העולם שאנחנו מבקשים להשתייך אליו) בהן קיימת הפרדת דת מהמדינה, אירועים כאלה לא היו מתקיימים כלל. אירועי דת היו ממומנים באופן פרטי, מהמסגרות הדתיות – וזה בסדר גמור שעמותות מנהלות את אורח חיי קהילותיהן כמו שהם מבקשות לעצמן – אבל לא מכספי ציבור.
הרי ביומיום אנחנו נפגשים בכל מקום: בגני שעשועים, בקופת חולים, בסופר, במעליות בבניין. אין מעלית לגברים ומעלית לנשים, שלא לומר איזה מסר נוראי מהלכים מעין אלה מעבירים בדבר יכולתם של גברים להשתלט על ייצרם, וכיצד הם מגבירים את הפחדת הנשים מפני התפרצות היצר הזה ללא שליטה.
אנחנו השתגענו בפוליטיזציה הזאת של הדת. הסללה של ילדות להדרה מכספי ציבור היא פסולה בעיניי – עלינו להישמר מאד שלא להגיע למדרכות לנשים ומדרכות לגברים, קוד לבוש במרחב ציבורי, וכדומה.
באירוע מסויים מורידים ילדה בת 13 מהבמה, כי בקהל יש חרדי אחד – למה??? באיזה נימוק והסבר הגיוניים?! ממתי זה לגיטימי??? שולחים את הנשים לשבת מאחור באוטובוס או/ו באולם אירועי תרבות ציבוריים – למה?! מתי זה הפך לגיטימי?!
צניעות היא פנימה, ולא החוצה, תוך דיכוי נשים ובאופן לא מודע עידוד ולגיטימציה של חוסר שליטה ייצרית אצל הגברים.
הפוליטיזציה של הדת מדרדרת את המוסר, מדכאת נשים לאורך שנים, פוגעת בטיפול באלימות נגד נשים במגזר החרדי ומאיימת לפגוע בכלל מעמד האישה.
בצעירותי בתנועת הנוער 'בני עקיבא' לא הייתה הפרדה ואי-אפשר לומר על איש מהם שהיו פחות דתיים.
אני אישה אמונית בהרבה רבדים, ולדעתי מקיימת מצוות אולי יותר מכל מרעילי השיח. הדת אין משמעותה ומהותה ליבוי הסתה בין אדם לחברו.
לסיכום אומר: אם רוצים להגיע להסדרים, אזי הם כבר קיימים בעיר, באירועים אחרים כמו בשמחת תורה ביבנה – באותו מקום, באותן שעות, באותו אירוע, מקיימים 3 מתחמים: מעורב, גברים, נשים. זה הסדר ראוי שנותן מענה ומכיל את כולם, גם אם עבורי יש בכך במידה מסויימת צביעות וקושי ערכי מבחינת המסר להדרה.
אני רוצה להמשיך לחיות בעיר שמאפשרת לכולם.ן לחיות את חייהם, אבל להמשיך לקיים ערכים של שוויון ושלילה מוחלטת של הדרה במרחב הציבורי ומכספי ציבור.
מאחלת לכולנו שנפסיק "לירות" במקלדת סיסמאות מרעילות ומסיתות, ונהיה מעט יותר קשובים לעומקם של דברים ולעומק הערכים והרעיונות של הזולת.
חג שמח לכל בית יבנה.
[] איור: knowledge Production
