דילוג לתוכן
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ללכת נכון

על מתנה שנרכשה באיחור ועל השראת השכינה כשהמשכן מקופל • הרב אורי וילהלם על פרשת השבוע - 'ויקהל פקודי'

ב"ה

מספרים על רב חשוב שאחד מתלמידיו ניגש אליו וסיפר לו שהוא נוסע לרגל עסקיו ללאס-וגאס וביקש ברכה שיחזור בשלום. בירך אותו הרב וביקש ממנו: "בהיותך בלאס-וגאס אשמח שתרכוש בעבורי שם מספר חפיסות של סיגריות".

נסע האיש והצליח בעסקיו, אך כאשר נחת בנתב"ג נזכר לפתע בבקשת הרב. כמנהג רוכשי המתנות בחו"ל ניגש לחנות הסמוכה ורכש סיגריות בעבור הרב.

כאשר הגיע לרב עם ה'תשורה' שאל אותו הרב: "האם באמת רכשת את הסיגריות בלאס-וגאס?". התנצל האיש והסביר ששכח לגמרי מהבקשה ולכן קנה את הסיגריות בארץ, ענה לו הרב: "כלום חושב הינך שאני זקוק לסיגריות מלאס-וגאס דווקא?! כל רצוני היה שגם בהיותך בלאס-וגאס תזכור אותי ותתנהג כראוי…".

***

השבוע נקרא בתורה את פרשת 'פקודי' (יחד עם פרשת 'ויקהל' הקודמת לה) – הפרשה המסיימת את ספר 'שמות' ובעצם מסכמת רצף של חמש פרשות שמדברות על בניית המשכן.

פרשות אלו דנות בהרחבה במשכן שבנו בני ישראל במדבר, בכלי המשכן – המזבח, המנורה, השולחן, הארון וכל שאר הכלים, בבגדי הכהנים ועוד פרטים רבים. לכאורה הסיום המוצלח ביותר לפרשות הללו היה צריך להיות פסוק בסגנון: "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן", המבטא את קיום הייעוד שעבורו הוקם המשכן – ש-ה' יישרה בתוך הבית שעם ישראל הקים עבורו.

בפועל אנו רואים שהפרשה מסתיימת בתיאור הענן השורה על המשכן, וכאשר הענן מתרומם יודעים בני ישראל שעליהם לצאת לדרך והענן מלווה אותם "בְּכָל מַסְעֵיהֶם".

הסיום של פרשות המשכן עוסק דווקא בתיאור קיפול המשכן במסעותיהם של בני ישראל. לכאורה הסיום פחות מתאים מהמצופה, ומדוע בעצם לסיים כך, איך שהמשכן מקופל במסעות – ולא בתיאור של המשכן בפעילות מלאה?

ההסבר לכך הוא: כאשר בני ישראל חונים והמשכן פועל ועומד כמובן ש-ה' שורה ביניהם והתנהגותם כראוי. אולם, המבחן האמיתי הוא מה קורה כשהם "בדרך" – כשהמשכן מקופל, האם גם אז ההשפעה נמשכת? האם גם אז התנהגותם כראוי?

לכן התורה מסיימת את נושא המשכן בעניין השראת שכינת ה' ביניהם אפילו כשהיו בדרך, דבר המצביע על הפעולה החזקה שהשראת ה' במשכן פעלה – כך שגם כאשר המשכן מקופל, ההשפעה נמשכת מהחנייה ולמשך כל המסעות.

משל לדבר ממורה שיוצאת מהכיתה ומחכה לראות כיצד התלמידים יתנהגו כאשר המורה לא לידם – ובאם הם אכןנמתנהגים כיאות גם כאשר המורה לא בכיתה, סימן שהיא אכן מחנכת אותם כמו שצריך.

כך גם אנו, הנמצאים בתקופה שבה אין בית-מקדש ומשכן – באמצע המסע, צריכים לדעת שזו תקופת המבחן האמיתית להתנהגותנו בדרך הישר, ובעזרת ה' נזכה במהרה להגיע לתחנה הסופית בבניין בית המקדש השלישי.

שבת שלום.

לתגובות והערות:

הרב אורי וילהלם, רב נווה-אילן
052-7703178
uriwilhelm@gmail.com

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקופית קודמת
שקופית הבאה