ב"ה
מעשה במיליונר חֹשוך בנים שמת והותיר אחריו הון עצום. בצוואתו כתב שעל-מנת שהוא ייזכר לטוב בין כל תושבי העיירה הוא מבקש שחצי מרכושו יעבור לרב הקהילה היהודית כדי שישפץ את בית הכנסת הישן – והחצי השני יעבור לידי הכומר שייבנה אולם נוסף בכנסיה.
לקראת סוף הצוואה הוא הותיר שורה נוספת: "היות ואני רוצה להיות בטוח שאצליח להסתדר בעולם הבא, אבקש מהרב ומהכומר שכל אחד מהם יכניס בתוך הארון קבורה שלי 50,000$ מתוך הרכוש הרב שהעברתי להם".
ואכן, לפני ההלוויה נכנסו בזה אחר זה הכומר והרב לחדר המתים על-מנת לבצע את הצוואה.
לאחר הקבורה ניגש הקברן אל הכומר ושאל אותו: "באמת הכנסת לתוך הארון 50,000$?" – "ודאי, בשטרות של 100$ חדשים מהבנק", השיב הכומר.
לאחר מכן ניגש אל הרב ושואל אותו את אותה השאלה – משיב לו הרב: "ברור שקיימתי את הצוואה – שמתי לו צ'ק של 100,000$ ולקחתי את המזומן שהשאיר הכומר".
***
בפרשת השבוע אנחנו מתחילים לקרוא על בניית המשכן כמקדש לה' שישכון בתוך בני ישראל. בנוסף למשכן עצמו, מפורטים בפרשתנו ובפרשות הבאות כלי המשכן (מזבח, מנורה ועוד) ובגדי הכהונה.
לצורך תקציב להקמת המשכן נפתח קמפיין הדסטארט ["גיוס המונים"] להתרים את בני ישראל להשתתף במשימה החשובה.
אבל נקודה מאוד מוזרה בולטת כבר בתחילת הפרשה: בדרך כלל כשמקיימים התרמה לטובת פעולה כלשהי, ראשית מציגים את הפרויקט ומטרתו ורק לאחר מכן מבקשים את התרומה – אלא שפרשתנו מתחילה ישר בפסוקים של בקשת התרומה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי…" – וממשיכים בפירוט של סוגי התרומות, ורק לאחר שבעה פסוקים העוסקים בהתרמה מגיע הפסוק: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – כלומר הצגת המטרה – מהלך הפוך מההיגיון לפיו קודם מציגים את המטרה.
יתרה מכך, כל הפרשה נקראת 'פרשת תרומה' – במקום 'פרשת המשכן' או שם דומה – שהרי זהו הנושא המרכזי והחשוב.
מטרת הקמת המשכן היא שה' ישכון בתוך בני ישראל בצורה קבועה, כמו שהזכרנו קודם: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".
אם כך, לכאורה מה המיוחד בהשראת השכינה באמצעות המשכן, בשונה מהשראת השכינה שהייתה כבר קודם במעמד הר סיני?
מובן, שבמשכן השראת השכינה היא לזמן קבוע ולא אירוע חד-פעמי. כיצד נוצר ההבדל? במעמד הר סיני, בני ישראל לא היו שותפים למאמץ לגרום להשראת השכינה, וכל המעמד האדיר היה נטו מעשה אלוהי.
לעומת זאת, בבניית המשכן כל בני ישראל מעצמם השתתפו במאמץ לגרום להשראת השכינה – ולכן השראת השכינה היתה תמידית.
דוגמה לדבר: היחס לכסף בין אדם שזכה בסכום עצום בלוטו ללא מאמץ מצידו, כך שהכסף פחות יקר וחשוב לו – לעומת אדם שעמל קשה על הכסף.
וזו החשיבות שמייחסים בפרשה דווקא לתרומה ולשותפות של בני ישראל בהקמת המשכן – כי זה מה שגורם שאלוקים ישכון בתוכם בצורה קבועה.
שבת שלום.
לתגובות והערות:
הרב אורי וילהלם, רב נווה-אילן
052-7703178
[email protected]
