[] טור אישי של אמא אוהבת וחרֵדה
תנשמי עמוק, ועכשיו קחי עוד נשימה, ועוד אחת.
את תצטרכי את האוויר. את עומדת לצלול לתוך עולם חדש שלא הכרת.
ולא, אני לא מדברת על עולם של רופאים ומאבחנים, לא של תרופות או זריקות ודקירות, לא של מכשירים רפואיים, זה ברור מאליו.
חַייִך כפי שהכרְת אותם עד עכשיו נגמרו, וולקאם מאמי לעולם בו הפכת לרופאה ללא שבע שנות לימוד, לעולם בו קיבלת את הדוקטורט מבלי שרצית, עולם בו התקבלת לעבודה שבכלל לא הגשת אליה מועמדות.
יאללה, תתחילי לעבוד (פרט שולי, בעבודה הזו: אין משכורת, להיפך, את תידַרשי לממן הכל, ועוד קצת).
אני מדברת על העולם האמיתי!!!
זה שבחוץ, כאן ממש מעבר לפתח הדלת שלך.
מקווה שלקחת מספיק נשימות, כי הנה זה מתחיל…
את מאובחנת עם תסמונת.
תסמונת 'האמא של…'.
מהיום ולתמיד, תידַרשי ללמוד לחיות עם דחף להגן ולתת את כולך, תגלי בעצמך תעצומות נפש שלא ידעת על קיומן עד עתה, תתפלאי לגלות שגופך מייצר דחף עז לבכות ולהתפרק, ורגע לאחר מכן להפוך את העולם בפול-מוטיבציה.
"הילד שלך אולי לא 'מושלם' כמו שחלמת שיהיה – אבל הוא בהחלט שלם!!!"
התסמונת בה אובחנְת ידועה ככזו שהופכת אמהות רגילות לבעלות כוחות על-אנושיים, ומתגלות בהן תופעות של חוזק נפשי מעל הממוצע, עוצמות-על טבעיות ובמקביל רכות אינסופית והכלה של מצבים בלתי אפשריים.
את תִלמדי שלהתייאש זאת לא אופציה, שיש הרבה "נשמות טובות" בחוץ עם אפס סובלנות לכל מה שהוא "לא נורמלי" – אבל יש גם הרבה נשמות טובות על אמת, שייתנו לך הרבה יותר מיד מחבקת ולב מכיל. תלמדי שאת אמא, רופאה, סייעת, קואוצ'רית, פסיכולוגית וסטודנטית נצחית למדעי החיים.
תלמדי ותתמודדי, אחותי, כי את מאובחנת…
קחי לך לדרך הרבה אמונה, הרבה אהבה, ים של סבלנות, ובעיקר קחי לך את התובנה שלמרות הכל, ודווקא בגלל שבנך או בתך אובחנו, התפקיד הכי חשוב שלך הוא לראות את האדם שמעבר למגבלה.
לעולם בחוץ זה אולי ייקח זמן, אבל לך אין את הזמן הזה.
את, דעי לך שילדך הוא לא רק אוטיסט.
הילד שלך אולי לא "מושלם" כמו שחלמת שיהיה – אבל הוא בהחלט שלם!!!
ובינינו, את באמת מכירה מישהו מושלם? את מכירה מישהו ממש נורמלי, כזה שהחיים לא מציבים בפניו אתגרים?
תגידי לי, יש מישהו שמסתובב פה על פני האדמה שלא מתמודד עם קשיים?
תנשמי עמוק, ותתחילי לשנן לעצמך, ולילד וכל העולם שבחוץ: אובחנת עם ילד שיש לו צורך מיוחד, אבל מעבר לזה הוא ילד רגיל לכל דבר ועניין. לכל ילד וילדה מגיעה הזכות לחוות ילדות רגילה, וכך בדיוק צריך להתייחס אליו, הוא ילד פלוס (הצורך) – ולא ילד מינוס (המגבלה).
את המוגבלות שלו אפשר לאבחן ולטפל בה באלף ואחת שיטות. אבל מה עם המוגבלות שלך? השקופה, זו שאצלך בראש, שאומרת לך מה הוא לא יוכל לעשות ומה הוא לא יוכל להיות, על מה הוא יהיה "חייב" לוותר, מה אסור לו ומה יהיה לו קשה יותר מכולם – את המוגבלות הזאת, אחותי, רק את יכולה לאבחן, ורק את יכולה לטפל בה (ובעצם, עדיף פשוט לזרוק אותה לפח הקרוב).
"הוא ילד פלוס (הצורך) – ולא ילד מינוס (המגבלה)"
את הקלפים שקיבלת לא תוכלי להחליף, אבל את חוקי המשחק את בהחלט יכולה לשנות, ולבחור לשחק אחרת.
את ה'מתנה' שלו לא תוכלי לקחת, אבל את כן יכולה להעניק לו המון מתנות אחרות.
ואת יודעת מה המתנה הגדולה ביותר שתוכלי לתת לו?
תגבילי – לא אותו…אלא את המוגבלות שלו. אל תתני לצורך המיוחד להגדיר את מי שהוא. הוא הרבה יותר מזה, הוא שלם ומושלם בדיוק כפי שהוא.
וגם את, מאובחנת, מאותגרת – אבל מעל הכל את אמא!!!
תמי – אמא גאה!!!
