ב"ה
רב נכבד עמד ביום הכיפורים ונשא דרשה נרגשת על הצורך למחול ולסלק ריבים. כדי להעצים את המסר, הוא שאל את הקהל: "האם יש כאן אדם שאין לו שונאים?". אף אחד לא הרים את היד, חוץ מאשה מבוגרת שבקושי עמדה על הרגליים. "תראו רבותיי', אמר הרב בהתפעלות, "הנה אדם שמוחל וסולח לכולם ולכן אין לו שונאים".
"לא ממש", השיבה הזקנה, "פשוט כולם כבר מתו"…
***
בפרשת השבוע מסופר על יעקב החוזר לארץ ישראל לאחר למעלה מעשרים שנה ומתכונן למפגש המכריע עם עשיו. כזכור בעקבות ברכתו של יצחק את יעקב, עשיו רצה להרוג אותו. בעצת אימו ברח יעקב לבית דודו לבן, בחֹרַן. שם התחתן יעקב עם לאה ורחל, וכעת הוא חוזר לארץ עם משפחה רחבה ורכוש עצום, לארץ ממנה נמלט כשרק בגדיו לעורו.
אנשי המודיעין שיעקב שולח לבדוק מה קורה עם אחיו מבשרים לו שלא רק שאחיו לא מחל לו, אלא הוא יוצא לקראתו עם צבא של ארבע-מאות איש על-מנת "לטפל בו".
מספרת לנו התורה שיעקב מתכונן למפגש בשלושה דרכים: דורון = מתנות שהוא שולח לרצות את עשיו, תפילה = מתפלל לה' שיציל אותו מאחיו, מלחמה = נערך לקרב חייו.
וכך מתוארת בתורה היערכותו של יעקב: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱ-לֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵא-לֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ…".
בקריאה בפסוקים אנו רואים שלכאורה יעקב התנהג בצורה הפוכה מהמצופה. הרי היינו מצפים שיעקב הצדיק דבר ראשון יתפלל לה' ולאחר מכן יבצע את החלוקה לשני מחנות והכנה לקרב, ומדוע במקום זאת יעקב קודם כל נערך לקרב ורק לאחר מכן מתפלל לה'?
ההסבר לכך הוא שיעקב אבינו היה מצויד בהבטחתו של ה' אליו מזמן יציאתו מהארץ: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ…כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ".
היות ויעקב ידע שהוא ומשפחתו כבר 'מכוסים' בהבטחה זו, לכן כהכנה לתפילה לשלום משפחתו, הוא פיצל את משאביו לשני מחנות: מחנה אחד כלל אותו ואת משפחתו – עליו הוא מבקש מה' שיקיים את הבטחתו וישמור עליהם, והמחנה השני כלל את צאנו ובקרו וכל רכושו.
המסר עבורנו מההכנות של יעקב למפגש עם עשיו הוא שבכל התמודדות אי-אפשר להסתפק במימד אחד אלא צריך להיערך גם במימד הגשמי (דורון ומלחמה) וגם במימד הרוחני (תפילה), וכך בעזרת ה' נצליח.
שבת שלום.
לתגובות והערות:
הרב אורי וילהלם, רב נווה-אילן,
052-7703178,
[email protected]
