[] איטל בציר-אלשיך
בדיון שהתקיים לאחרונה בוועדת משנה להקצאות קרקע בעיר רחובות, התקבלה המלצת הוועדה המקצועית שלא לאשר בקשה של עמותה להקמת מבנה מקלט לנשים נפגעות אלימות שהן מהמגזר הדתי-חרדי.
שני הטיעונים המרכזיים של הוועדה היו: האחד – קיים מחסור בקרקעות בעיר, והטיעון השני – המבנה עלול לשרת בעיקר נשים שאינן מתגוררות בעיר.
מצד אחד העיריות מגלות עניין ומבינות את הצורך לתת, לדוגמא, מבנה לאוכלוסיות מוחלשות – אך מצד שני הן היו מעדיפות שערים אחרות יעניקו את השירותים ומבני הציבור לאותן האוכלוסיות.
נכון הדבר גם לגבי תושבים המגלים סולידריות חברתית ואת החשיבות לשלב למשל בעלי מוגבלויות בקהילה – אך באותה נשימה דואגים שהמבנה עבורם לא יוקם מתחת לביתם, כדי "לא לפגוע חלילה בערך הנכס".
בשני המקרים, וברבים אחרים, מדובר בתופעה חברתית מכוערת ונפוצה בעולם כולו שזכתה לכינוי 'נימבִּי' – NIMBY
(Not in my back yard ).
להעניק גלגל הצלה לכל אישה הסובלת מאלימות
לנשים הסובלות מאלימות מומלץ להתרחק מהעיר שלהן, מחשש שבן-זוגן יוכל בקלות לאתרן ולהגיע אליהן. רק בשנה האחרונה ניצלו חייהן של 16 נשים מהעיר רחובות, בזכות העובדה שזכו לקבל מקלט בירושלים ובבית-שמש.
עכשיו, בואו נתאר לעצמנו מה עלול לקרות אם רבים מאיתנו יאמצו חלילה את גישת ה'נימבי, המתעלמת מהערכים 'ערבות הדדית' ו'התחשבות בזולת'.
נניח שאתם יודעים שהשכנה שגרה מולכם סובלת מאלימות בבית – האם תעדיפו למרות זאת לא להתערב? או אם חבורת ילדים בפארק מתנכלת לילד עם צרכים מיוחדים – האם תבחרו להתעלם ולהמשיך הלאה? או כשסבא (של מישהו) מועד ברחוב – האם תאמרו לעצמכם שהייתם עוזרים לו, אבל מאחר ואתם ממהרים לעבודה תחליטו להותיר אותו להסתדר לבד?
אלה הם בהחלט תרחישי אימים שעלולים לאיים על כל חברה השואפת להיות חברה בעלת מידות וערכים, אשר הפרט בה אינו רואה עצמו כאטום בודד אלא כאוסף של אטומים המחוברים יחדיו לשלם הגדול מסך חלקיו.
ללא ערבות הדדית אין לנו זכות קיום כקהילה וכחברה
אין לנו זכות להיקרא 'חברה' או 'קהילה' אם אין בקרבנו ערבות הדדית, אכפתיות ודאגה לאחר. ההוכחה הניצחת לכך השתקפה דווקא בתקופת הקורונה, שבה כל תושבי העולם חשו בשותפות גורל ובתקופה זו נולדו מחוות מרגשות ויפות בערים ברחבי העולם ובארץ, לצד פרויקטים התנדבותיים שהובילו עיריות למען נזקקים, בודדים, קשישים ואחרים.
בעיריית ירושלים, למשל, דאגו להעביר ארגזי מזון לתושבי מזרח הבירה, ובעירי רחובות יזמו פרויקט התנדבותי מטעם 'רשת הקהילות' בשיתוף עיריית רחובות: "בידוד ללא בדידות" – ובכך סייעו לקשישי העיר.
שלטים נגד אלימות זה חשוב – מעשים חשובים עוד יותר
חשוב לברך לרגל יום המאבק באלימות נגד נשים את אותן ערים שדואגות להעלאת המודעות לנושא דרך שלטי הפרסום הפרושים לאורכם ורוחבם של הרחובות בעיר. אך ייטב שלצד שילוט העיר במודעות, יפעלו העיריות במקביל עבור מציאת מבני ציבור שאינם בשימוש, לטובת מחסה וגג בטוח עבור אותן הנשים המצויות בסכנה ועלולות למצוא עצמן חלק מהסטטיסטיקה וקורבנות אלימות, שבדיעבד היה ניתן להצילן.
בסיכומו של דבר: בזכות ערבות הדדית וסולידריות חברתית שנחוצה להתקיים בין אנשים בתוך הערים, תצמח התקווה הגדולה, שלהערכתי תוביל לשינוי השיח המתבהם והאלים שקיים כיום, וביתר-שאת, על רקע הבחירות האחרונות.
הערים, שבהן מתנהלים הלכה למעשה החיים האמיתיים של כולנו, מספקות תשתית ופלטפורמה מצויינת לבנות ביחד שיח אחר, כזה המתחשב בכולם וגם באחר.
הכותבת היא חברת מועצה בעיר רחובות, עומדת בראש רשימת 'רחובות חופשית-מרצ', חברה בוועדת משנה להקצאות קרקע.
