ב"ה
גבאי צדקה שמע על אב ובנו עשירים שמעניקים צדקה ביד רחבה, והחליט להתרים אותם עבור מטרה חשובה. בראש ובראשונה פנה לבן, שאכן תרם תרומה הגונה. לאחר מכן פנה למשרד של האב, שאמנם היה עשיר יותר מבנו אך בפועל נתן תרומה קטנה.
"איך ייתכן שהאבא העשיר נותן פחות מהבן?", התפלא הגבאי בקול בלי להתבייש. "אתה צריך להבין", הצטדק העשיר, "לבן שלי יש אבא עשיר, הוא יכול להרשות לעצמו. אבל לי אין אבא עשיר"…
***
בפסוק הפותח את הפרשה כתוב כך: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" – וכמובן שבקריאה מהירה אנחנו שמים לב לכפילות המוזרה: הרי אם יצחק הוא בן אברהם ברור שאברהם הוליד את יצחק – מדוע כתוב עניין זה בכפל לשון?
מבהיר רש"י בפירושו על התורה את ההסבר הפשוט: "שהיו ליצני הדור אומרים – '"מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו".
מה עשה הקדוש ברוך הוא? צר את קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל – אברהם הוליד את יצחק".
לכאורה ביאור יפה ונחמד על הכפילות המוזרה: היות והיו כאלה שהתחילו לומר ששרה נכנסה להריון מאבימלך (שלקח אותה לביתו על-מנת לאנוס אותה ולא הצליח) ולא מאברהם אבינו – לכן עשה ה' את צורת פניו של יצחק דומה לאברהם עד שלא יכלו להכחיש את זה שהוא-הוא אביו.
שואל הרבי מלובביץ': "הרי דמיון בקווי פנים בין אב לבנו זה דבר טבעי ביותר ואין צורך לכאורה באיזה נס מיוחד כמו שנראה מדברי רש"י בלשון "מה עשה הקדוש ברוך הוא"?".
מסביר הרבי על-פי מה שמובא בספרי הקבלה, שאברהם אבינו היה מ"מידת החסד" – כמו שאנחנו רואים בתכונותיו ובהכנסת האורחים המפורסמת שלו. לעומתו יצחק אבינו היה מ"מידת הגבורה" – סגנון שונה לגמרי. ועיקר התעסקותו ועבודת ה' שלו הייתה ב"יראת ה' ", ופחות ב"אהבת ה' " כמו אברהם.
טבע האדם שצורת פניו הטבעית משקפת את צורת ההתנהגות שלו – כמו שאנו יכולים, במבט על אדם שאיננו מכירים, לראות האם הוא אדם עדין או גס, האם הוא עצבני או רחמן וכדומה.
ולכן, היות ותכונותיו של יצחק היו הפוכות לגמרי מתכונותיו של אברהם, מצד הטבע שניהם היו אמורים להיראות שונים, ולכן עשה ה' צעד מיוחד ו"צר קלסתר [צורת] פניו של יצחק דומה לאברהם".
שבת שלום.
לתגובות והערות:
הרב אורי וילהלם,
רב נווה-אילן
052-7703178
