• מסינג ניהל בפועל את העיר יבנה בשנה ומחצה האחרונות, כשהוא מלוּוֵה בראש העיר המנוח, כל עוד שעמד לגוב-ארי כוחו •
• הוא מעמיד עצמו לבחירת הציבור בבחירות המיוחדות לכהונת ראש העיר שיתקיימו ב-15 בנובמבר, ומעריך שכל תושב שטובת העיר לנגד עיניו יבין שעל-מנת להמשיך את חזונו של גוב-ארי ז"ל – ולמשוך קו רציף מן העבר המפואר שיצר צביקה לתושביו האהובים, אל עבר עתיד מבטיח ומשגשג – קולו צריך ללכת אל מסינג •
• הוא מגדיר בבירור, ברגשנות אך בעיקשות ונחישות, את עקרונות החיים שמבחינתו אין בלתם: חינוך לביעור הפלגנות והשנאה, חיסול האפליות החברתיות (״לא יהיו כאן איים!״), יצירת רובעים מוניציפליים למיקסום נגישות התושב לרשות, קשר עם הציבור-פניות הציבור, וביטחון אישי •
• ומבהיר: "עבורי, הכסא הוא אופציה – לא אובססיה"•
• ממשיך את הדרך – ומאתחל אותה •
ראיון חג בלעדי עם המבוגר האחראי ברשימת המועמדים
נראה שראש השנה תשפ״ג מגיע השנה בתוך משפך של הוריקן: ממשלה מסיימת ימיה בחופזה וללא מנהיגות ראוייה ו/או יציבה, כלכלה לאומית מתנהלת כסוס בלי רוכבו, הקורונה והאומיקרון אורבים במסתור וממתינים לגשם הראשון, החקלאים נואשים מיבול שלא מפרנס אותם ומהשר הממונה שלא סופר אותם, המלכה הבריטית שתמיד הייתה שם כבר איננה כאן, ושני צביקה הלכו לעולמם והשאירו אותנו עם שבר משמעותי.
ובאווירה מלנכולית משהו זו, מאד מעודד לגלות שהשבר הוא שבר אכן, אבל לא נותרנו לבד, עדיין נותרו כמה מבוגרים אחראיים שכבר ראו דבר או שניים או מיליון בחייהם, והם נוסכים רוח של תקווה והמשכיות, ומבטלים את אווירת הנכאים ומצביעים אל עבר דרך פתוחה לעתיד טוב לפחות כמו העבר, אם לא הרבה יותר.
ובעוד שלגבי הצביקה האחד שהסתלק מעולמנו יש בוודאי הגדרות יפות ונכונות יותר מהמילים ״איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא״ – הרי שבאשר לצביקה השני, צבי גוב-ארי, ראש עיריית יבנה ב-24 השנים האחרונות, המילים אכן מתנגנות בצדק.
ואולם, בהחלט ייתכן שדווקא ישנם אנשים – אולי לא בדיוק כמו האיש ההוא – אבל מי שראויים ויכולים להמשיך את דרכו ולפרוש אותה הלאה אל עבר העתיד, ממשיכים אך מתחילים ומאתחלים, בעצם.
אחד מאלה הוא ללא ספק חיים מסינג, סגנו וממלא מקומו של גוב-ארי, אשר בשנה ומחצה האחרונות ניהל בפועל את העיר ומשאביה – בשום-שכל, בהשקט, בצנעה – ובעיקר בתבונה ובאחריות, כשהוא מלווה בגוב-ארי המנוח, עד שתש כוחו של זה והוא נפרד מן העולם כשהוא מותיר אחריו עיר ואם בישראל לתפארת, וכאמור – מישהו שיכול היה לסמוך עליו שישמור לו על מפעל החיים שבנה.
פגשנו את חיים מסינג לראיון חג מרתק ובלעדי, ולמדנו שיש על מי לסמוך, ולא רק על אבינו שבשמיים.
״את מה שצביקה עשה כאן אסור לקלקל. נקודה. אבל יש לאן ללכת הלאה״
השבר וסיר הלחץ
אדוני ממלא-מקום ראש העיר, חיים – הימים הללו הם ימים של שבר גדול?
״צביקה היה מסוג האנשים שההשפעה שלו הייתה מאגית – עבור מי שאהב אותו ומי שלא.
עובדתית, העיר הזאת זה צביקה. רצף הניהול שלו נקטע, ובשנה האחרונה לא היה בדיוק ניהול רציף של צביקה – אבל הייתה רוחו של צביקה בכל מקום, כל הזמן. אז כן, זה שבר.
במהלך השנה האחרונה היינו נפגשים באופן אינטנסיבי, מדברים, מתעדכנים, הוא ידע ורצה לדעת הכל. כשהוא הלך, זה גרם לכך שהדבר הראשון שגיליתי היה שאני צריך להרים את האנשים. וזה בצד הקושי האישי שהיה לי, בתור חבר קרוב במשך הרבה מאד שנים, לאבד מישהו שניהל אתי שיחות הכי אינטימיות ואישיות שיכול להיות. והבנתי שפה צריך להיות מבוגר אחראי כדי לאחות את השברים, גם ברמת המטה, ואפילו במשרד, בלשכה עצמה, הייתה תקופה שהצוות לא יכול היה להביא עצמו להיכנס לחדר הזה״.
השבר הורגש בכל העיר, בעצם.
״כן, ברמת העיר הרגשתי בכל מקום שהלכתי שיש שבר. וזה בצד הפעילות הרגילה שהתמקדה קודם-כל בפתיחת שנת הלימודים, עם בית-ספר חדש גני-ילדים חדשים שנבנו בהתראות מאד קצרות בגלל הרשאות שהגיעו מאד מאוחר ממשרד החינוך. חל גידול של כאלפיים במספר התלמידים, כולל בחינוך המיוחד שהוא נושא מאד רגיש, 28 בתי-ספר, 157 גנים – וזה היה היעד הכי חשוב לטפל בו, כשהבאתי בחשבון שיש מנהל אגף חינוך חדש שעושה את זה בפעם הראשונה ומנהלת אגף גנים חדשה.
כל זה, צריך לזכור, היה הכי מורכב, עם כל הפעילות השוטפת של העיר, כולל מזרח יבנה ומשימות פתוחות שנשארו מטיפול של צביקה והיו צריכים להמשיך וליישם אותן.
בסיפוק אנחנו יכולים לציין שפתחנו את שנת הלימודים ללא הערה, ועד היום למעשה נמשכת ההרשמה למוסדות החינוך העירוניים, כולל החינוך המיוחד שזוכה לטיפול מיוחד״.
״צביקה היה מסוג האנשים שההשפעה שלו הייתה מאגית – עבור מי שאהב אותו ומי שלא.
עובדתית, העיר הזאת זה צביקה.
רצף הניהול שלו נקטע, ובשנה האחרונה לא היה בדיוק ניהול רציף של צביקה –
אבל הייתה רוחו של צביקה בכל מקום, כל הזמן. אז כן, זה שבר״
סיר הלחץ הפוליטי שנוצר עם מותו של גוב-ארי לא הפריע?
״לא לי, אני הייתי ממוקד במשימה. המשימה שלי לא הייתה לקפוץ על ההזדמנות ולהיערך לבחירות – המשימה שלי הייתה לייצר יציבות והמשכיות באירוע הכל-כך חשוב הזה של פתיחת שנת הלימודים.
אני הגעתי מהר מאד להבנה שטובת העיר צריכה דבר אחד: המשכיות ויציבות – לא בחירות, לא טלטלה, לא פילוג – המשכיות זה מה שצריך. ואישית הייתי מוכן להקריב הרבה בשביל זה. דיברתי על כך רבות, אבל אני מסתכל קדימה. זה מה שראיתי מול עיניי, ועכשיו מתחילים לעלות על דרך היציבות ולהמשיך – לאו-דווקא את מורשת צביקה – את הכיוונים. היו פה כיוונים טובים לעיר, וצריך להמשיך, אסור שייווצר ואקום״.
החלטות ומפת האתגרים
אם כבר נגענו בנושא, והקדמת עבורנו את המאוחר – מה בכוונתך לעשות? אתה מתמודד על הראשות?
״אמרתי והודעתי – את השלושים יום של צביקה אכבד, ועד שלא יסתיימו לא אכריז מה בכוונתי לעשות״.
טוב, הם מסתיימים מחר (הראיון נערך ביום ראשון השבוע, 18.9), אז להתקשר מחרתיים?
״אתם תדעו כשיגיע הזמן הנכון והמכבד. לצערי היו חברים אחרים שלא בחלו בשום אמצעי, ומייד הסתערו על ההזדמנות.
האמן לי שאני בהחלט מבין קצת בהסתערות, אבל הניסיון והבגרות הם בעלי חשיבות שלא תסולא מפז, אז אני לא הולך בדרך הזו ולא מעדיף אותה על פני דרך-ארץ. ואני אומר זאת מבלי שארצה לפגוע באף אחד״.
במשך חודשים רבים וארוכים בעצם שימשת ראש העיר בפועל. אתה רואה הבדל מהותי בין ההתנהלות כשרוחו של צביקה שורה מעל, לבין ההתנהלות היום, כשהכל על כתפיך?
״בתפיסת הניהול ובאישיות אין אנשים דומים. יש לי המון הערכה כבוד ולויאליות לצביקה ז״ל, אבל שיטות הניהול שלנו שונות לגמרי. אני דוגל בביזור סמכויות, ובקשר אמיץ עם הציבור – כלומר שאין אזרח שפונה ולא מקבל מענה. בתוך ימים. ושתי המתודות האלו שונות בתכלית מאלו שהתווה צביקה.
שיהיה ברור: אני לא מבטל ולא מוריד כהוא-זה מהדרך של צביקה – ולצביקה יש קבלות, לי עוד אין. אבל זו הדרך שלי, וגם בראייה העתידית יש לי תוכניות שאולי לא היו לצביקה״.
מפת האתגרים פונה כעת לכיוון חדש. יבנה-מזרח, למשל, שהולדתה בתקופת צביקה – יישומה יהיה בעשור הקרוב. האם אתה מגדיר את יבנה-מזרח כפרוייקט המרכזי בחייה של העיר בחומש או בעשור הקרוב? המדובר בעצם ממש בהקמת עיר חדשה.
״אם אתה מדבר על תכנית חומש אז יש לעיר שתי תכניות: יבנה-מזרח ויבנה-מערב. כידוע, במערב עברו לשטח שיפוטה של יבנה כ-12 אלף דונמים, שלא מיועדים להקמת שכונות מגורים אבל בהחלט מתחמי נופש ופנאי, וזו תכנית שחשבנו עליה עוד בזמן צביקה.
יבנה-מזרח מתקדמת עם מינהלת שרצה כבר כמה שנים, כשלשמחתי המוטו שלנו כעירייה הוא למקסם את כל האפשרויות לפיתוח לטובת הציבור. כלומר: לנו בבירור ובאופן החלטי אין עניין להתפשר – לא לפני מינהל מקרקעי ישראל ולא לפני אף אחד אחר לגבי כמות השצ״פים (שטחים ציבוריים פתוחים), כמות מקומות הבילוי, מקומות התעסוקה – כל מה שקשור לרווחת התושבים הוא בעדיפות.
ויש איזושהי אי-הלימה בין הרצון שלנו לרצון של גורמים אחרים בעניין הפיתוח, גורמים כלכליים בעלי אינטרסים משלהם, ועל זה אנחנו עומדים ועל זה מתעכבים״.
״לצערי היו חברים אחרים שלא בחלו בשום אמצעי, ומייד הסתערו על ההזדמנות.
האמן לי שאני בהחלט מבין קצת בהסתערות, אבל הניסיון והבגרות הם בעלי חשיבות שלא תסולא מפז,
אז אני לא הולך בדרך הזו ולא מעדיף אותה על פני דרך-ארץ״
כיצד אתה רואה את סדר היום שלך כמנהיג העיר לכל הפחות בשנה הקרובה, באם תיבחר ב-15 בנובמבר?
״לשנה-שנתיים הקרובות אני רואה לנגד עיניי מספר אלמנטים מרכזיים, לצד הניהול השוטף, או כאלה המכילים את הניהול השוטף, אלמנטים משמעותיים בחיים של העיר הזו.
דבר ראשון שהייתי עושה מחר בבוקר זה פותח פה תקן לפניות הציבור, שיהיה פה גוף שיוכל לתת מענה לכל פנייה בצורה הכי יסודית. היום אני עושה את זה, ואני חושב שהציבור צריך לדעת שיש לו כתובת אחת אחראית ומוסמכת ואמינה. לא סתם לכתוב במייל – זה צריך להגיע לבן-אדם או יותר מאחד שיטפלו בדברים מאלף ועד תו.
דבר שני – מבחינתי הקשר עם הציבור, עם ועדי השכונות, הקשר הבלתי אמצעי והישיר, הלא מסובך ולא מורכב, את הקשר הזה צריך לייצר והוא הדבר המרכזי שהייתי שם מול העיניים שלי, כי אני חושב שלשתף – וזה מה שעשיתי בכל מקום שהייתי – כשאתה משתף את הלקוחות שלך בבניין הכוח ובהחלטות, גם אם הם לא אוהבים אותן, הם יילכו אחריך, הם יבינו את העניין, הם שותפים להחלטה – לא הנחתת עליהם.
אלמנט שלישי הוא הצורך המוחלט לטעמי לחלק את העיר הזו לרובעים. היא מספיק גדולה לכך. כל רובע כזה יתנהל בתכנית שלי כמו מקוף – כמו שנהוג בעולם הרחב, המודרני. לרובע יהיה מנהל שהתפקיד שלו יהיה להסתובב כל היום במתחם הרובע שלו – הוא יכיר את התושבים, הם יכירו אותו, הוא יפנה למוקד, יעקוב אחר התלונות לכל אורך התהליך. תהיה כתובת אנושית ואמיתית ונגישה לכל תושב ברובע. זה דבר ישים, לא מסובך, לא יקר, לא לוקח זמן.
דבר נוסף זה הביטחון אישי. וגם בתחום הזה יש מה לעשות, בין היתר אני מתחיל בקרוב בפיילוט של הפעלת רחפן באמצעות המוקד העירוני, אמצעי שיאפשר הרחבה משמעותית של טווח הסיקור את המתרחש בחלקי העיר השונים.
חשוב לי מאד למצוא את הדרך הזמינה והנכונה ליצור מקומות תעסוקה ובילוי לאוכלוסייה הצעירה, העיר משכה אליה משפחות צעירות ויש צורך אמיתי במציאת אתגרים לרווחתם החברתית והכלכלית ביבנה.
את כל המשימות האלו יש לנהל בתווך של כל היעדים, בנושא החינוך, בתשתיות, בשיקום השכונות הוותיקות. הקצינו לאחרונה כחמישה מיליון שקלים לטיפול בתשתיות, מעבר לנושא של ׳פינוי-בינוי׳ ותמ״א, ונעשה זאת תוך שיתוף השכונות בתכנית עבודה של שנתיים עד שלוש אשר תיתן מענים ברורים וברי-ביצוע לשיפור תנאי הסביבה והמחייה של התושבים, כי ברור לי לגמרי שהמקום הזה דורש טיפול ומענה״.
״דבר ראשון שהייתי עושה מחר בבוקר זה פותח פה תקן לפניות הציבור,
שיהיה פה גוף שיוכל לתת מענה לכל פנייה בצורה הכי יסודית.
היום אני עושה את זה, ואני חושב שהציבור צריך לדעת שיש לו
כתובת אחת אחראית ומוסמכת ואמינה.
לא סתם לכתוב במייל – זה צריך להגיע לבן-אדם או יותר מאחד שיטפלו בדברים מאלף ועד תו״
על פלגנות, אפלייה ויתר מתחים
כיצד אתה מתייחס לריבוי האינטרסים החברתיים בעיר, פלגי הקהילות השונות – דתיים, חילוניים, מזרחיים, אשכנזים, יוצאי אתיופיה ואחרים, זה מייצר מתחים וקשיים.
״בעיר שאני מנהל וכל עוד שאנהל אותה – לא תהיה פלגנות! לא יהיו אפליות! לא יהיה שוני בין תלמיד לתלמיד, בין בית-ספר לבית-ספר, בין הסיכויים וההזדמנויות עבור כל תלמיד ותלמיד, עבור כל ילד, עבור כל תושב!
אני מבקש לציין נקודת הכרעה קשה, לדוגמא: סיירתי בכל בתי הספר שנפתחו ולקחתי החלטה קיצונית – בניגוד להחלטה של צביקה – ובמקום לפתוח מרכז פדגוגי בבית-ספר ׳נועם׳ פתחתי כיתות. היה לי מאד קשה, כי זה להפר החלטה של צביקה, אבל כשראיתי את ילדי כיתה א׳ לומדים במקלטים לא יכולתי להשלים עם הדבר. הודעתי בכל מקום שאני הולך בעיר, וגם לאנשים בשכונות – חלקם אהבו יותר, חלקם פחות – שבעיר הזו, כל עוד שאני יושב על הכסא, לא תהיה פלגנות ולא יהיה ילד שיהיה שונה מילד אחר. לכולם יהיו אותם תנאים, אותן זכויות.
זה אמור בעיקר כשזה בא לידי ביטוי בצרכים חינוכיים וחברתיים של ילדים ובני-נוער, אבל גם של תושבים בוגרים. וברוח הזו הודעתי – לא יהיה מצב שמישהו בעיר הזאת יהיה מופלה, לא יהיה מצב שאני הולך למסיבות סיום שנה כשיש בתי-ספר שעושים מסיבות ברמת חמישה כוכבים ולעומתם יהיה בית-ספר שבקושי מרים אירוע.
כך גם בענייני תרבות ודת – אנשים משלמים מיסים ויחגגו מה שהם רוצים, כמו שיש מי שחוגג מימונה יש מי שמבקש לציין את חגי אלול וכבר השתתפתי בשלושה אירועים כאלה ואני גאה בזה. לא יהיו פלגנות ואפליה בעיר הזו – גם במחיר פוליטי, אין לי שום בעיה עם זה. אני אישן טוב בלילה ואנשים יודעים את זה, וכל מי שאיימו ״כן נצביע, לא נצביע״ – לא מעניין אותי! איפה אנחנו חיים?! איפה נשמע דבר כזה?
בכל מקום שאני הולך מברכים אותי ואני מברך בחזרה באיחולים לשנה טובה – אבל הכי חשוב שתהיה זו שנה שבה נצליח לבער את הפלגנות ואת שנאת החינם בינינו, כי אני אומר לך כאיש צבא בכיר שעושה מילואים בדרגות הכי בחירות, בפורום חירום של מפקד חיל האוויר, האמן לי שאני יודע הכי טוב בעיר מה קורה פה ומהם האיומים הגדולים – שיהיה ברור: לא חיזבאללה, לא אירן ולא עזה – אנחנו נהרוג את עצמנו! אנחנו עושים את זה כבר הרבה זמן, ואני לא מוכן שהדברים האלה יכתיבו את חיינו!
אומר לך עוד – אני לא מאלה ששמים עשרים יעדים ולא יעמדו בעשרה מהם. אלה יעדים שהם ברי-השגה, הכי פשוטים ויעשו שינוי.
״יש צורך מוחלט לטעמי לחלק את העיר הזו לרובעים.
כל רובע כזה יתנהל בתכנית שלי כמו מקוף – כמו שנהוג בעולם הרחב, המודרני. לרובע יהיה מנהל שהתפקיד שלו יהיה להסתובב כל היום במתחם הרובע שלו – הוא יכיר את התושבים, הם יכירו אותו, הוא יפנה למוקד,
יעקוב אחר התלונות לכל אורך התהליך.
תהיה כתובת אנושית ואמיתית ונגישה לכל תושב ברובע. זה דבר ישים, לא מסובך, לא יקר, לא לוקח זמן״
הלבטים וההתלבטויות – פוליטיקה לעומת מעשה
אומַר לך את האמת, אני קצת מתקשה לראות בשלב הנוכחי כזה סדר-יום מובנה ומדוייק אצל רוב המתמודדים האחרים.
״זה פונקציה של נסיון, זו המשמעות של התנסות ארוכת שנים באתגרים מאד לא פשוטים שיש להם לפעמים משמעות חורצת גורלות. חשוב לי לציין, שבגלל שהיו אליי פניות של רבנים, שאני מאד מחשיב אותם, מאד-מאד, כל הלבטים שלי קיבלו איזושהי פעימה אחרת. הלבטים היו אמיתיים – קשה מאד לשבת על הכסא הזה, לנהל את העיר – ובאותה העת לעשות פוליטיקה.
צריך להבין שכאשר הולכים לקבל את אמון הציבור בבחירות צריך להוציא הון עתק, שלא לדבר על כספי ציבור שיישפכו כאן. ובכלל, העיתוי כיום במדינה הוא שבעשרה-שנים עשר החודשים הקרובים כמות הבחירות שיהיו כאן, מעכשיו ועד אוקטובר הבא, היא הזוייה. ארבע-חמש מערכות בחירות, מרביתן ייגררו לסיבוב שני – והמשמעות היא שאתה משותק לגמרי, שיתוק מערכות טוטאלי. וגם לעניין הזה יש משקל בהתלבטות שלי האם לקחת על עצמי את המשך הדרך הזו. אולם מצד שני אני מאמין שלכל בן-אדם יש אחריות אישית לכלל, לקהילה, כל אחד בדרכו שלו״.
״אני לא מאלה ששמים עשרים יעדים ולא יעמדו בעשרה מהם. אלה יעדים שהם ברי-השגה, הכי פשוטים ויעשו שינוי״
לאור הפגיעה שאתה רואה לעיר ולקהילה בקיום הבחירות המיוחדות ביבנה, האם ניתן היה לדעתך להימנע מקיומן?
״בוודאי. הצעתי למתמודדים האחרים ללכת ביחד, להתעלות ולבוא ולומר לציבור שטובת הכלל היא לפני טובת הפרט. למי שמספר סיפורים שהבחירות היו מחוייבות בחוק יש לי להציג חווֹת-דעת ממיטב עורכי הדין הבכירים ביותר בארץ, שקובעות בבירור ובסמכות מאוששת כי ניתן היה לוותר על הבחירות הללו ולהמתין למועד הבחירות המוניציפליות הכלליות באוקטובר 2023.
עו״ד בכיר מאד הכין ושלח לשרת הפנים חוות-דעת ובקשה מנומקות להפליא. הכל אפשרי ויש גם תקדימים משנים עברו – אבל כשהפוליטיקה נכנסת והאובססיה לשלטון משתלטת, וכשמזהים את הפרצה בגדר – זו התוצאה.
עבורי הכסא הוא אופציה לא אובססיה, פשוט מאד. אני לא מחפש פרנסה ולא כבוד ולא סטטוס, אני כבר אחרי זה.
האם העירייה מסיימת את השנה באיזון תקציבי?
״העירייה מסיימת את השנה בתקציב מאוזן לחלוטין וכאן יש לזקוף את הגדֵרות שאין לעבור אותן לזכותו של צביקה. כדי לנהל תקציב של מאות מיליונים ועוד תב״רים (תקציב בלתי רגיל) של מאות מיליונים צריך הרבה מאד נסיון ויכולת מוכחת, וצביקה החזיק ובנה את הרשות כך, ביציבות ובאחריות נדירה. עיריית יבנה קיבלה עד כה כמעט בכל שנה את פרס הניהול התקין, ומיום שהעירייה הבריאה, עם מנהיגותו של צביקה ובשנים הראשונות לכהונתו, בהן אני שימשתי כמנכ״ל העירייה, היא עברה שיקום וביסוס איתן מוחלט״.
״הצעתי למתמודדים האחרים ללכת ביחד, להתעלות ולבוא ולומר לציבור
שטובת הכלל היא לפני טובת הפרט.
למי שמספר סיפורים שהבחירות היו מחוייבות בחוק יש לי להציג חוות-דעת
ממיטב עורכי הדין הבכירים ביותר בארץ,
שקובעות בבירור ובסמכות כי ניתן היה לוותר על הבחירות הללו
ולהמתין למועד הבחירות המוניציפליות הכלליות באוקטובר 2023.
עו״ד בכיר מאד הכין ושלח לשרת הפנים חוות-דעת. אבל כשהפוליטיקה נכנסת והאובססיה לשלטון משתלטת, וכשמזהים את הפרצה בגדר – זו התוצאה.
עבורי הכסא הוא אופציה לא אובססיה, פשוט מאד. אני לא מחפש פרנסה ולא כבוד ולא סטטוס, אני כבר אחרי זה״
לקראת סיום: האם אתה מעדיף להיות מוגדר כממשיך דרכו של צביקה – או כמתווה דרך חדשה? חלק מהמועמדים מתארים את עצמם כממשיכי הדרך, מקשרים עצמם עם צביקה כ״אבא מיתולוגי״, ״אב רוחני״ – נראה שההגדרות האלו לא תופסות לגביך – מכל הדברים שציינת נראה כי אכן אתה מתכוון לקחת את העיר לדרך חדשה לחלוטין, בחלק מהמהלכים ממש יצירת יש מאין, קביעת נתיבים חדשים, דרכי פעולה חדשות.
״את מה שצביקה עשה כאן אסור לקלקל. נקודה. אבל יש לאן ללכת הלאה – ולכן אני רואה את דרכי כהמשך מורשתו, תוך שמירה על יציבות – בדרך הניהול שלי, שמושתתת על שיתוף הציבור והעמדת הרשות המקומית על עובדיה לרשות הציבור. אני לא חושב שניתן להמשיך מורשת של מישהו באותה הדרך.
מודה שלוקח זמן להטמיע דברים כאלה, זה לא מהרגע להרגע. אבל זה יקרה״.
מה תאחל לשנה החדשה?
״אני מבקש לאחל לכל תושבי יבנה ולכל עם ישראל שנה בריאה ומאושרת גם ברמה העירונית וגם האישית והמשפחתית – אבל באמת שמעל הכל: שנדע לבער את הפלגנות בקרבנו, שנדע לכבד איש את רעהו, ושהשלום והרעות ישררו קודם כל בתוכנו ובינינו, בתוך העיר, קוסמוס חיינו – לפני כל דבר אחר״.
################
ויש גאוות קטנות
מסינג מציין שתי תכניות חינוכיות-חברתיות שהוא גאה בהן במיוחד בימים אלה: התכנית עירונית להסבת אקדמאים להוראה, והתכנית הבאמת מהפכנית – 'אקדמיה לפני צבא'.
לתכנית ההסבה להוראה התקבלו עד כה עשרה אקדמאים תושבי העיר, הרואים בהנחלת החינוך לילדים משימה אישית העומדת בראש מעייניהם. העירייה מציעה מענק לאקדמאים תושבי העיר והסביבה שיצטרפו לתוכנית הכשרה ייחודית בת שנה אחת בלבד וישתלבו במערך ההוראה בעיר.
התכנית, בשיתוף המרכז האקדמי 'לוינסקי-וינגייט', מיועדת לאקדמאים המעוניינים להיות חלק ממעצמת החינוך ביבנה, להוביל, להשפיע ולהיות חלק ממצויינות חינוכית. בוגריה ישתלבו במערך ההוראה של החינוך היסודי והעל-יסודי בעיר.
מדובר בתכנית איכותית, מושקעת וייחודית אשר פותחה בתיאום מקצועי של מנהל אגף החינוך, עשהאל שריר, ומותאמת למערך החינוך ביבנה. המתכונת שפותחה מציעה מעטפת של סיוע ותמיכה, משלבת בין תיאוריה לפרקטיקה, ומותאמת למאפיינים הייחודיים של העיר וכוללת סיורים, קורסים, התנסות מעשית בבתי הספר, למידה מבוססת טכנולוגיה, סימולציות ועוד. הסטודנטים המשתתפים בה נחשפים אל מאחורי הקלעים של המערכת העירונית, וישותפו בדיאלוג עם גורמים בעירייה, מורים, מנהלים בבתי הספר ודמויות מובילות בעיר.
התכנית מתקיימת במתכונת היברידית במשך יום וחצי בשבוע לאורך שנת לימודים אחת בלבד, כאשר החלק הפרונטלי מתקיים בחלקו בעיר יבנה. המענק הניתן מהווה סבסוד כמעט מלא של שכר הלימוד, ובנוסף נהנים המשתתפים ממעטפת חמה ותומכת במהלך ההכשרה החל מן היום הראשון, וכן בשנים הראשונות של ההשתלבות במערכת העירונית. הליווי נעשה על-ידי כל הגורמים הרלוונטיים בעיר.
בתום ההכשרה יקבלו המשתתפים תעודת הוראה לבית הספר היסודי (כיתות א`-ו`) או לבית הספר העל-יסודי (כיתות ז`-י`), בהתאם למסלול שבחרו בו.
על התכנית אמר עם השקתה ראש העיר המנוח, צבי גוב-ארי: "חינוך דור העתיד מהווה שליחות המשלבת ערכים ולמידה. צוותי ההוראה בעיר הם הכוח המניע של מערכת החינוך המצוינת שלנו ומתוך גישה זו אנו קוראים למועמדים פוטנציאליים להצטרף ולהיות חלק מעשייה ערכית. החלטנו ליזום פתרון למחסור הקיים במורות ובמורים, והתכנית שאנו מציעים מאפשרת לאקדמאים לעשות הסבה וליהנות ממלגות ומסיוע משמעותי. אני מזמין את המעוניינים להצטרף לתכנית שיש בה עשייה, ערכים ופרנסה".
התכנית השנייה עליה גאוות מערכת החינוך ביבנה באמת מייצגת רוח של מהפיכה באקדמיה – ורק ביבנה, בשלב זה: ׳אקדמיה לפני צבא׳ – המאפשרת קבלת תואר אקדמי לפני הגיוס לצה"ל. המדובר בתכנית אקדמית ייחודית לתואר ראשון (.B.Sc) במדעי המחשב טרם הגיוס לצה"ל, לתלמידים במסלול שתחילתו בכיתה ט׳ – ומסינג מציין בגאווה כי עד כה נבחרו והחלו את המסלול בראשית שנת הלימודים 34 תלמידים ממוסדות החינוך בחטיבות הביניים ובבתי הספר העל-יסודיים בעיר, ומספרם צפוי לגדול מדי שנה.
״העירייה הקציבה הרבה מאד כסף כתמיכה, לפי המצב הסוציו-אקונומי של כל תלמיד״, מציין מסינג, ״כשהמוטו הוא שלא יישאר ילד אחד מחוץ לתכנית בגלל בעיות תקציביות – לא משאירים אף ילד מאחור״.
גם פלטפורמה ייחודית זו ראשיתה בהקמת היוזמה בימי גוב-ארי, אשר כידוע ראה את חינוכם וקידומם של ילדי ונערי יבנה במקום הראשון בסדר העדיפויות המקומי והלאומי, והמשכה, כאמור, בימים אלה. בפלטפורמה אקדמית זו ילמדו תלמידים במסגרת הפקולטה למדעי המחשב במכללה למינהל, והיא מאפשרת לבעלי נטיות ריאליות ומוטיבציה העומדים בתנאי הקבלה להתחיל בלימודי התואר הראשון – ולסיימם עוד לפני השירות הצבאי.
