ב"ה
[] הרב אורי וילהלם
יוסף הקבצן נדד לעיר הגדולה והתדפק על דלתו של המיליונר המקומי בתקווה לקבל נדבה הגונה. כאשר המיליונר מגלה את מטרת ביקורו של האורח הוא אומר לו: "אני רואה שאתה לא מהעיר שלנו". "אתה צודק", משיב יוסף. "אם כן", משיב המיליונר, "אני לא יכול לתת לך צדקה, כי כתוב 'עניי עירך קודמין' ".
יוסף חושב לרגע ואומר: "בסדר, אבל בעיר הזו חיים אלפי יהודים, איך ידעת שאני לא מכאן?!", עונה המיליונר: "זה היה ברור, בעיר שלי כל האנשים כבר יודעים שאני לא נותן אפילו פרוטה לצדקה!"…
***
בפרשת השבוע אנו לומדים על מצוות הביכורים: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם".
המצווה מוטלת על כל אחד שיש לו מטע פירות משבעת המינים – כאשר יוצא אל מטעו ורואה את הפירות שהבכירו בתחילה, עליו לסמן אותם בחוט אדום ואחר סיום גידולם הוא קוטף אותם ומביא אותם לבית המקדש. פירות אלו נקראים 'ביכורים', והבאתם לבית המקדש מסמלת את ההודיה לה' על הארץ שנתן לנו.
כרגיל, אנו לומדים מדיוק המילים שבתורה את פרטי המצווה. מפסוקים אלה אנו רואים גם מתי מתחילה המצווה, וכך למדו: כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ = רק לאחר שיכנסו לארץ ישראל. וִירִשְׁתָּהּ = לאחר שיורישו, ינצחו את הגויים שגרים בארץ. וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ = רק לאחר שיגמרו לחלק את הארץ לכל אחד מהנכנסים לארץ ישראל וכל אחד מעם ישראל יתיישב בנחלתו.
כאשר בני ישראל נכנסו לארץ הם עסקו שבע שנים בכיבושה. לאחר מכן עסקו שבע שנים נוספות בחלוקת הארץ. היו כאלה שקיבלו את נחלתם כבר בשנה הראשונה של החלוקה , וחלקם רק בשנה השביעית. אלה שקיבלו את נחלתם בהתחלה, הספיקו לנטוע עצים, לגדל ולקטוף פירות – אולם לקיים את מצוות הביכורים עדיין לא יכלו כי זמנה הוא רק לאחר שיסיימו לחלק את כל הנחלות.
נשאלת השאלה, מדוע באמת אותו יהודי שקיבל את נחלתו בהתחלה וכבר יש לו מטע שמניב פירות לא יתן תודה לה' ויביא ביכורים?
התשובה לכך היא שמצוות ביכורים צריכה להיעשות מתוך שמחה, כמו שכתוב בהמשך הפרשה: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיך וּלְבֵיתֶךָ" – אבל יהודי לא יכול להיות שמח כאשר יהודי אחר עדיין לא קיבל את חלקו ולכן רק לאחר שכולם יקבלו את חלקם יכול היהודי לשמוח בנחלתו ולהביא מפירותיו מתנת הודיה לה'.
והמסר עבורנו הוא פשוט: כאשר אנו מתקרבים ל'חודש החגים' אנחנו לא יכולים להיות שמחים כשיש יהודי אחר שיישב לשולחן החג כשאין לו את הצרכים הבסיסיים, ואנו צריכים לדאוג גם לו.
שבת שלום.
לתגובות והערות:
הרב אורי וילהלם,
רב שכונת נווה-אילן
052-7703178
[email protected]
