בנצי דל, מנכ"ל משרד החינוך בתקופת כהונתו של שר החינוך זבולון המר ויו"ר הנהלת קריית החינוך 'גבעת ושינגטון' בהווה, טוען כי "הביקורת על התופעה החמורה של סטודנטים להוראה המממנים את הכשרתם כמורים מופנית כלפי משרד החינוך, אשר לא חזה או התעלם מהמחסור הצפוי בעובדי הוראה ואף לא התריע על כך. יתרה מזאת, המשרד לא נקט כל צעד כדי להימנע ממצב מביך זה. לו היה משרד החינוך עוקב אחר מספר הנרשמים למכללות להוראה, יכול היה להתמודד עם הבעיה – אם היה מעוניין בכך".
"התשובה האומרת כי זה המחיר של חילופי שרים ומנכ"לים במשטר דמוקרטי, איננה מרגיעה כלל ועיקר. אין הדבר מחוייב המציאות", טוען דל, ומוסיף: "'ראייה לעתיד' איננה משולחנם של פוליטיקאים, אלא אם כן מדובר בעתידם האישי.
"המועצה להשכלה גבוהה אמנם מגבירה את דרישות הסף לקבלה למכללות מדי שנה, ועל כך תבורך – אך חשוב שייאמר כי ככל שהדרישות גבוהות יותר כך יורד מספרם של המועמדים לקבלה למכללות. זהו מצב טבעי. הדרישות מקובלות עלי.
"אלא שאם כן, כיצד מאזנים את המציאות הזו שנעה בין העלאת הדרישות לקבלה למכללות להוראה, לבין ירידה במספר הפונים הכולל?", הוא שואל, "כמובן יש לזכור את שכר המורים אשר דומה יותר להוצאות נלוות לשכר בלבד".
דל מסביר כי סטודנט להכשרת מורים נדרש היום ללמוד ארבע שנים להכשרתו ולעמוד בתשלום עלויות של חמישים אלף שקלים. מדובר בד"כ ביוצאי צבא ושרות לאומי הנזקקים להורים המסוגלים לעמוד בתשלומים אלה. בצד זה, המבקש להיכלל במערכת החינוך יודע מה גובה המשכורת של המורה בתום ההכשרה.
"יש פתרון לכל האמור", טוען דל, "משרד האוצר חייב להכניס את ידו לכיס ולפטור לחלוטין את תשלומי הסטודנטים להכשרת מורים. אולי מחסור המורים אינו מדיר שינה מעיניהם של אנשי האוצר, אולם הממשלה ומשרד החינוך חייבים לפעול בדרך זו אם אכן הדבר מטריד אותם. והיה אם יאמרו: "האם נפעל כך גם במגזרים אחרים שצפוי בהם מחסור בעובדים מקצועיים אקדמיים?" – הרי שהתשובה היא "כן" באופן מוחלט, כל זאת כדי שנמנע מלחזור לשנות החמישים, שנות העלייה הגדולה מתפוצות הגולה".
