ב"ה
היה זה עשרות שנים לאחר חורבן בית המקדש השני – משלחת של ארבעת החכמים החשובים ביותר בעם עלתה לירושלים החרבה. היו אלה רבן גמליאל, רבי אלעזר בן-עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא. הגיעו החכמים להר הצופים וראו מרחוק את הר הבית. קרעו כל החכמים את בגדיהם לאות אבלות על החורבן הנורא. הכאב גאה בלבבות. כאשר התקרבו יותר, ראו שועל יוצא ממקום קודש הקדשים.
חכמים הם בדרך-כלל אנשים מאופקים, אבל כאן אפילו החכמים לא התאפקו. הכאב היה כה חזק, הצער היה כה נורא, ששלושה מן החכמים פשוט פרצו בבכי. הם בכו ללא הפוגה: "עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ, עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ".
והנה, לתדהמתם הם שומעים קול של צחוק באזור. מי צוחק כאן? הם מסתכלים ולא מאמינים: רבי עקיבא צוחק. גם הוא רואה את השועל יוצא, והוא צוחק במקום לבכות.
שאלו החכמים בכאב: "מה מצחיק אותך?". במקום להשיב, רבי עקיבא עונה בשאלה הפוכה: "למה אתם בוכים?", והם אומרים: "קודש הקדשים הוא המקום שאף-אחד לא יכול להיכנס אליו, ואפילו הכוהן הגדול לא יכול להיכנס חוץ מביום כיפורים – ואילו עכשיו המקום כה מחולל, עד שאפילו שועל נכנס ויוצא ממקום קודש הקדשים. איך אפשר שלא לבכות?!".
ענה להם רבי עקיבא: 'דווקא בגלל זה אני צוחק. יש שתי נבואות שתלויות זו בזו, האחת על החורבן והשנייה על הגאולה. על החורבן נאמר: "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ", ועל הגאולה נאמר: "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם". כל עוד לא התקיימה נבואת החורבן, פחדתי שנבואת הגאולה לא תתקיים. עכשיו, כאשר אני רואה שנבואת החורבן מתקיימת, אני בטוח שגם נבואת הגאולה תתקיים. לכן אני צוחק".
מסיימת הגמרא: "אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".
***
ההסבר לדו-שיח המעניין הזה הוא: ר' עקיבא שואל את החכמים: "הרי ידעתם כבר שבית המקדש חרב, מדוע פרצתם בבכי?", והם ענו לו: "ידענו שאכן נחרב, אבל לא ידענו עד כמה קשה הוא החורבן". על כך ענה להם במשל שתי הנבואות ש"כקושי החורבן כך נחמת הגאולה".
ואת המשל הוא מסביר באמצעות פסוק הממחיש את החורבן והגלות כחרישת שדה: אדם שלא מבין כאשר ייגש לשדה באמצע חרישה, לא יבין מה הרעיון להרוס את האדמה ולהפוך אותה. אך מי שמבין יודע, שככל שפעולת החריש תהיה טובה יותר היבול שהשדה תצמיח יהיה טוב יותר.
כך עונה להם ר' עקיבא: גם הגלות לכאורה נראית גרועה וללא תכלית, אבל מי שמבין יודע שזו הקדמה לגאולה שעומדת לבוא.
והמסר עבורנו הוא: בימים אלה יש לנהוג במנהגי אבלות כר' עקיבא שקרע את בגדיו – אך גם יש לחזק את האמונה והציפייה לבניין בית המקדש השלישי בקרוב, כדברי הנחמה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים".
שבת שלום.
לתגובות והערות:
הרב אורי וילהלם,
רב שכונת נווה-אילן,
052-7703178
[email protected]
