במהלך סוף השבוע שלפני שבועיים ירה ארגון הטרור חמאס מעזה 4 רקטות אל שטח ישראל. כתגובה לכך מטוסי קרב של חיל האוויר תקפו אתר צבאי ובו סדנת ייצור תת-קרקעית לחומרי גלם רקטיים של ארגון הטרור, במרכז רצועת עזה.
רב״ט ש' מיבנה, המשרתת כסמב"צית-אֵש בפיקוד הדרום – (ונערה אֵש בפני עצמה) סגרה את השבת המדוברת בבסיסה, ונטלה חלק בהגנה על הבית, בעת שבמהלך ירי הרקטות הייתה בכוננות מבצעית, וגם פעלה במסגרת תפקידה בתא התקיפה, במהלך תגובת צה"ל לירי הרקטות.
"זו ממש משפחה שגם נעים לתפקד ולפעול אתה במצבי החירום והלוחמה – וכולנו מבינות ומיומנות בשפה המבצעית הנדרשת – וגם כיף להעביר אתה שבת"
באדיבות יחידת דובר צה"ל התאפשר למערכת 'סיטי ניוז' ו'סטטוס השפֵלה' לשוחח עם היבנאית הנמרצת, גאוות כולנו:
אז ש', כמה זמן את כבר משרתת בצה"ל?
"אני משרתת כבר קרוב לשנה, התגייסתי ב-02.08.21 ואת הטירונות עשיתי בבסיס גו׳ליס. לאחר מכן עברתי הכשרה של קורס סמב"ציות במשך חודשיים, שכלל חלקים עיוניים ומעשיים וימים עם לו"זים די צפופים. לאחר סיום ההכשרה עברתי לפיקוד דרום".
מה משמעות התפקיד 'סמב"צית אש'? ועוד בפיקוד דרום! מה עושים במסגרתו?
"במסגרת התפקיד אני בעצם הבן-אדם שמְתכְלֵל את כל מה שקורה בתַאֵי-תקיפה בזמן אירועים מבצעיים או בשעת חירום. את המשמעות של 'סמב"צית אש' לא קל להסביר, כי מי שלא חווה את התפקיד לא יבין באמת. באופן כללי סמב"צית זה תפקיד חווייתי מהמון בחינות – למשל הקשר שנוצר בין בנות החמ"ל הוא משהו שבמקום אחר אי-אפשר לחוות כי רק אנחנו יכולות להבין האחת את השנייה באמת – את הקושי בלתפוס משמרת של 12 שעות בחמ"ל ועוד 12 נוספות בלילה, ולהיות תמיד ערנית לסביבה.
בנוסף אני חווה גם צדדים טובים אחרים בתפקיד – אני סוגרת כל שבת שנייה ואני שומרת שבת והבנות דואגות שנכין ונבשל הכל לפני שבת כדי שנוכל לאכול יחד ארוחת שישי מבלי שארגיש לא בנוח, וזו ממש משפחה שגם נעים לתפקד ולפעול אתה במצבי החירום והלוחמה – וכולנו מבינות ומיומנות בשפה המבצעית הנדרשת – וגם כיף להעביר אתה שבת".
"אני מגיעה ממשפחה דתית ביבנה, וההורים שלי תמיד היו בעד שאתגייס לצה״ל ואשרת את המדינה שלנו"
מה קורה כשנכנסים לפרק מבצעי – מהרגע שמזוהים השיגורים – מה מרגישים: התכונה בחמ"ל, ההתרגשות, האדרנלין, חרדה? האחריות כלפי הבית בעורף, לצד האתגר והעניין – כולל גם בתא התקיפה?
"ברגע שהמצב הופך לחירום תפקיד סמב"צית האש נכנס לתמונה יותר מבדרך כלל, ברגע שאני ושאר הסמב"ציות מזהות ומבינות שהיה 'צבע אדום' אנחנו עוזבות הכל ורצות לחמ"ל, לא משנה אם הייתי באמצע לאכול או אם זה היה באמצע הלילה ובא לי להמשיך לישון. כאשר מופעל 'צבע אדום' כל הגוף שלי נכנס לאדרנלין ולפעמים גם ללחץ, מרגישים שכל החמ״ל נכנס למצב בו אנחנו מבינות שלתפקיד הזה התגייסנו – זה הזמן שלנו לעבוד, כאשר אני נמצאת בתא התקיפה הלחץ מתחיל לרדת ועלי להיות בקשב יותר מאי-פעם בכדי לעקוב אחרי כל מה שקורה בתא ולתעד ולוודא האם הופעל 'צבע אדום' נוסף. כשיש 'צבע אדום' אני מקווה ומתפללת שאצלי בבית לא יהיה, ושהכל בסדר עם המשפחה שלי".
"יש בתפקיד שלי המון משמעות, וזה נותן לי תחושת סיפוק שבספק אם אמצא במקום אחר"
מה אומרים במשפחה, והחברות והחברים ביבנה? מאיזו משפחה מגיעה – דתית? מסורתית? חילונית? מוטיבציה מהמשפחה?
"אני מגיעה ממשפחה דתית ביבנה וההורים שלי מעולם לא דחפו אותי בכוח לעשות משהו שלא עושה לי טוב – אך תמיד היו בעד שאתגייס לצה״ל ואשרת את המדינה. המשפחה והחברות שלי תומכות בי, אך בפועל הם לא באמת מבינים מה זה להיות סמב"צית כי שוב, לא קל להסביר למי שלא חלק. בכל פעם שניסיתי להסביר להם מה אני עושה הם לא לגמרי הבינו, כי אי-אפשר באמת לספר על התפקיד יותר מאשר באופן כללי".
האם את מרגישה וחושבת שהאקשן יחסר לך מתישהו?
"אני מרגישה שבאיזשהו מקום האקשן אולי יחסר לי קצת, כי אני חושבת שיש בתפקיד שלי המון משמעות וזה נותן לי תחושת סיפוק שבספק אם אמצא במקום אחר".
מה התכניות לאחר השחרור?
"לאחר השחרור אני מתכננת לעשות טיול עם החברות, לעבוד וללמוד את מה שתמיד חלמתי מגיל קטן לעשות וזה ללמוד עיצוב אופנה – מקווה ללמוד אולי ב'שנקר' ובמקומות הכי טובים ומהאנשים הכי טובים – ושאני אבנה לעצמי גרסה משלי ועיצובים שייחדו אותי משאר המעצבים".
[] צילומים: דובר צה"ל | חדשות 13 | המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה | מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש אלוף מאיר עמית במרכז למורשת המודיעין – מל"מ
