ב"ה
יהודי נכנס לְבַּאבַּא וביקש ברכה לילדים. הבאבא עצם עיניים, הדליק נרות, ביקש את שם האבא והאימא והאימא של האימא, ואמר שמדובר בבעיה מסובכת ולכן הברכה תעלה 1,800 דולר.
היהודי נדהם, ואמר בכעס: "הכוהנים בבית הכנסת מברכים אותי באהבה ואף פעם לא ביקשו כסף".
ענה לו הבאבא: "לכן הם הולכים יחפים".
***
בשבוע שעבר קראנו בתורה אודות המגיפה שהחלה להכות בעם ישראל בעקבות מעשיהם, שזנו עם בנות מִדְיָן.
בשיאו של האירוע ניגש זמרי בן -סלוא, נשיא שבט שמעון, עם מִדְיָנִית, אל משה רבנו ושאל אותו: "האם היא אסורה לי או מותרת? אם תאמר אסורה, בת יתרו (אשת משה שגם הייתה מְמִדְיָן) – מי התירה לך?" (כמובן שבנאום הדמגוגי שלו הוא מתעלם מהעובדה הפשוטה שמשה נשא את ציפורה לפני מתן תורה).
משה שותק ולא מגיב וזמרי נכנס עם המדיינית לאוהל לשכב עימה. פנחס רואה את הנעשה, נכנס לאוהל ודוקר את שניהם ברומח וגורם שהמגיפה תיעצר.
בפרשת השבוע מסופר על העלבון שהיו השבטים מטיחים בפנחס: "הראיתם בן-פוטי זה שפיטם אבי-אמו עגלים לעבודה זרה, והרג נשיא שבט מישראל?!".
ופירושו של משפט זה בעברית מדוברת: "ראיתם את הצוציק הזה שסבא שלו היה מפטם עגלים לעבודה זרה – והוא כבר מרגיש גדול להרוג את הנשיא של שבט שמעון?!".
בתשובה לכך אומר אלוקים בתחילת הפרשה: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" – דהיינו, אתם מזכירים את סביו מצד האמא, ואני אזכיר את סביו מצד האבא – אהרון הכהן, ובזכות המעשה המיוחד שלו גם פנחס יהיה כהן.
ההסבר לדו-שיח הזה בין טענות השבטים לתשובתו של אלוקים הוא כי טענת השבטים הייתה: נכון שזמרי היה לא בסדר וייתכן שהיה צריך להיהרג – אבל פנחס לא הרג אותו בגלל שכך היה צריך לעשות אלא בגלל ה'גֵּנים' שלו – כבר סבא שלו היה אדם אכזרי שהיה מפטם עגלים ואחר כך שוחט אותם לעבודה זרה, והרי פיטום עגלים הוא אחד הדברים הכי אכזריים שיש, וכנראה זה עבר אליו בגֵּנים.
ועל כך עונה להם אלוקים: אני מעיד עליו שהגֵּנים שלו הם כמו הסבא השני, אהרון הכהן, שהוא מוּכּר ומפורסם כאיש שלום, אהוב ואוהב את הבריות, ועוד יותר מזה: אני ממנה אותו לכהן, כשתפקידו של כהן הוא לברך את עם ישראל באהבה, ואני מעיד עליו שהוא עשה את המעשה לא מתוך אכזריות אלא מתוך אהבה לעם ישראל ורצון לעצור את המגיפה.
והמסר עבורנו הוא חשוב: פעמים רבות אנו רוצים להעיר למישהו אך לפעמים ההערה היא לא מתוך אכפתיות שלנו מהזולת אלא בגלל הגֵּנים שלנו, ואת זה אנחנו צריכים לשקול טוב לפני ההערה ולהעיר רק כאשר זה מגיע מתוך אכפתיות ממנו ובדרך שממילא ההערה תוגש בצורה נעימה שאכן תשפיע עליו לטובה.
שבת שלום.
לתגובות והערות:
052.770.3178
[email protected]
