ב"ה
בחור יתום, בנו של גנב, נשא בחורה יתומה, בתו של אלכוהליסט. עברה שנה ונולד להם בן למזל-טוב – התחילו האב והאם מתדיינים זה עם זו: הוא ביקש לקרוא לילד על שם אביו והיא ביקשה לקרוא על שם אביה. והיו מתדיינים והולכים עד ערב יום 'הברית'. וכשבא המוהל לבדוק את הרך הנולד, אם אפשר למול אותו מחר, הירצו שניהם טענותיהם לפניו.
שמע המוהל את הטענות ושאל את האב: "מה היה שם אביך?", "ברוך היה שמו" – השיב האב. "ומה היה שם אביך?" – חזר המוהל ושאל את האם. "ברוך היה שמו" – השיבה האם.
גיחך המוהל ואמר: "אם-כן, למה חינם תריבו? קיראו לו ברוך. אלא מה? ברוך של מי, שלך או שלה? המתינו עד שיגדל הנער ויתברר הדבר מאליו: אם גנב יהיה – ייווכח שברוך שלךָ הוא, ואם שיכור יהיה – ברוך שלה הוא".
***
בפרשת השבוע מסופר על בִַלָק בן-ציפור מלך מואב, שחשש מאוד מעם ישראל לאחר שראה את הניצחון המזהיר שהיה להם מול העם האמורי ובראשם 'הבריון של השכונה' הלא הוא סיחון מלך האמורי, ולא ידע כיצד להתמודד איתם.
אמר לעצמו בלק: "נלך לברר מה הכוח של משה מנהיג ישראל", והלך לברר אצל זקני מִדיָין שזכרו את התקופה שמשה גר אצלם בבורחו מפרעה.
אמרו לו זקני מדיין: "הכח האמיתי של משה הוא בפיו". אמר לעצמו בלק: "אם כך, אלך ואגייס למערכה אדם שכוחו בפיו".
שלח שליחים אל בלעם בן-בעור שהיה עם כוחות רוחניים מיוחדים עד כדי כך שעליו נאמר שלא קם בישראל כמשה אך באומות העולם קם – וזה בלעם.
ואותו בלעם, ש"שומע אמרי א-ל ויודע דעת עליון", אכן מגיע לסייע לבלק במלחמה ומנסה לקלל את עם ישראל שלוש פעמים – אך בכולן בסופו של דבר הוא מברך.
הסיפור היפה הזה והברכות מובאות בהרחבה בפרשתנו נפלאים. אך שאלה אחת מציקה מיד בהתחלה: שם הפרשה! הפרשה נקראת פרשת בלק – ואיך פרשה בתורה נקראת על שמו של אדם כזה רשע? הרי ביהדות מייחסים חשיבות מאוד גדולה לשמות, וכיצד מתעלמים מכזאת בעייתיות? יכלו הרי לקרוא לפרשה בשם ניטראלי יותר, כמו 'וירא' – שזו המילה הראשונה בפרשה.
וההסבר לכך הוא: שלמה המלך כותב בקֹהלת על "יתרון האור מן החושך", כלומר האור שמגיע לאחַר ומתוך החושך הוא גדול יותר מהאור המגיע ללא חושך לפניו.
לשם המחשה, אדם שנכנס לחדר מואר לא חושב ולא מעריך את האור – אך באם הוא נכנס לחדר חשוך ולוקח לו זמן-מה למצוא את המתג, אזי כאשר האור נדלק הוא כבר יודע להעריך אותו יותר.
כך גם בבְּרַכות – ישנן ברכות שמגיעות מלכתחילה בצורה של ברכות, אך ישנן ברכות נעלות יותר שמגיעות בצורה של קללה ונהפכות לברכה – והן ברכות עם שורש גבוה יותר, וזו המעלה הגדולה של הברכות שבפרשתנו: שבלק ובלעם רצו להביאן כקללות אך בזכות זה זכינו לברכות נעלות ביותר כמו הברכות על ביאת משיח: "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל". ועניין זה מרומז כבר בשם הפרשה 'בלק'.
גם אנו צריכים לדעת להפוך את הקשיים שלנו להזדמנות, או כמו שאומרים – "להפוך את הלימון ללימונדה".
שבת שלום!
הרב אורי וילהלם
רב שכונת נווה-אילן, יבנה
לתגובות והערות:
052.770.3178
[email protected]
