ב"ה
הדיפלומט הישראלי יהודה אבנר היה מבקר לעתים קרובות אצל הרבי מלובביץ' – שהשבוע, ביום ג' בתמוז, יחול יום ההילולא ה-26 שלו – ואף זכה להיפגש עם הרבי בחדרו.
באחת הפגישות שאל את הרבי: "מה תפקידו של רבי?".
השיב הרבי: "תאר לעצמך שאתה מביט בנר. הנר עשוי מחומר דליק כמו שעווה, ויש בו גם פתילה, אך זה עדיין אינו הופך אותו לנר. כדי שזה יהיה נר, צריך להדליקו, ואז יאיר וימלא את ייעודו. גם יהודי הוא בבחינת נר. תפקידו של רבי הוא להדליק את הנר".
קודם צאתו שאל אבנר את הרבי: "האם הרבי הצליח להדליק את הנר שלי?", חייך הרבי והשיב: "אני נתתי לך את הגפרור, עכשיו הכול תלוי בך".
***
בפרשתנו מסופר על קורח ועל תומכיו, קבוצה גדולה של אנשים. יחדיו באו למשה ושאלו אותו שאלה קשה: "מדוע תתנשא על קהל ה'? הרי כולנו קדושים וכולנו מיוחדים, ולמה דווקא אתה תהיה המנהיג?".
טענתו של קורח מעוררת תמיהה: מדוע החליט קורח להתנגד למשה דווקא עכשיו? הרי משה מנהיג את העם כבר תקופה ארוכה – הוציאם ממצרים, קרע את הים, עלה להר סיני להביא את הלוחות. כבר עברה שנה מאז מתן תורה, ועד עתה הנהיג משה את העם ביד רמה, ללא עוררין.
מה קרה עכשיו?
הרבי מסביר שטענתו של קורח באה בהמשך לסיפור המרגלים שקראנו בתורה בשבוע שעבר. לגבי המרגלים נשאלת השאלה איך יכול להיות שהמרגלים, ראשי העם, חכמים וצדיקים, הוציאו את דיבת הארץ? וההסבר לכך הוא שהמרגלים חששו שבהגיעם לארץ לא ייוותר להם פנאי לרוחניות, ולכן העדיפו להישאר במדבר שבו קיבלו את כל צורכם היישר מן השמים.
משה הסביר להם שטעות בידם, כי תכלית הבריאה היא המעשה – להתעסק בגשמיות ועם זאת להישאר מעליה ולהיות מחוברים לרוחניות.
אחרי שקורח שומע את דברי משה, הוא קם ואומר: "עד עכשיו חשבתי שהתורה הרוחנית היא העיקר, ואין ספק שמבחינה רוחנית אתה משה גדול מכל אחד אחר, שהרי זכית לשמוע את כל התורה מפי ה'. אבל עכשיו אמרת בעצמך שהמעשה הגשמי הוא העיקר, ומבחינה זו – הרי כולנו קדושים!".
אם המעשה הוא העיקר, ולא הכוונה, הרי שהנחת התפילין של משה רבנו אינה נעלית מהנחת תפילין של יהודי אחר – ואם כן, "מדוע תתנשאו?".
ועל זה עונה לו משה רבנו: "בוקר ויודע ה'" – אכן, במבט שטחי נראה שכולנו עושים את אותו הדבר, אך למעשה קיים הבדל עצום. ומהו? "בוקר" – אור.
המצוות אמורות להאיר את העולם, אך לעתים הן מכוסות בבוץ – כאשר אין מקיימים אותן בכוונה הרצויה (למשל, מקיימים לשם כבוד ולא לשם שמים). גם במצב כזה – יש להמשיך ולקיים מצוות, אך יש לזכור שלא זו התכלית. ה' רוצה מצוות מאירות, מצוות שיביאו ל"יודע ה'" – לגילוי אלוקות. אף שהמעשה הוא העיקר, יש חשיבות רבה לכוונה.
מכיוון שמשה יודע לכוון את הכוונה הנכונה, וכל פעולה שלו מוארת באור גדול, ביכולתו להנהיג ולתת את האור לכל אחד ממונהגיו, שגם המעשה שלהם יהיה מואר.
והמסר עבורנו: יש הטוענים שהעיקר הוא להיות יהודי בלב (כשיטת המרגלים), ויש הטוענים שהעיקר הוא המעשה בפועל – ואין צורך בעבודה שבלב ובזיכוך המידות (כשיטת קורח).
אלה וגם אלה טועים. דרוש השילוב!
לכן, נשתדל לקבל על עצמנו עוד מעשה טוב, ונעשה כל מאמץ שהמעשה יהיה מאיר, נקי וזך. וכך נאיר את העולם ונביא את הגאולה.
שבת שלום.
הרב אורי וילהלם, רב שכונת נווה-אילן, יבנה
לתגובות והערות
052.770.3178
[email protected]
