דומה כי הפסקות החשמל התכופות בשכונות הדרומיות של העיר יבנה אינן דבר שפתרונו קרוב ונגיש, ונראה כי חברת החשמל האמורה להיות אמונה על אספקת חשמל סדירה לאזרחי המדינה ותושבי הערים איננה מסוגלת לעמוד במשימה.
אמש אירעה שוב הפסקה שכזו, והפעם מן הממושכות והיותר מעצבנות, בערב חם ומהביל של סוף יוני בואכה חום יולי-אוגוסט, ודווקא בערבו של היום האחרון ללימודים ויציאתם של בני הנוער לחופש הגדול.
יבנה אמש הייתה תוססת וסוערת, רחובותיה מוצפים בתושבים שנמלטו מבתיהם החשוכים והחמים בשכונות נאות שמיר ונאות רבין, אשר נכנסו לנוהל עלטה כבר בשעה חמש אחה"צ, ולא ראו את האור שב לדירות לקראת השעה עשר בערב.
בכל פינת רחוב נראו תושבים נושאים בידיהם מטענים וטלפונים סלולריים ששבקו חיים ולא ניתן היה להטעינם מחדש, ולמסעדות ובתי הקפה והגלידריות במרכז 'רוגובין' הייתה עדנה שמזמן לא הייתה כמוה – לא בהכרח מפני שכולם חשקו במילק-שייק או בסטייק – יותר, ובהכרח – מפני שכולם, אבל כולם, חיפשו שקע פנוי אליו ניתן לחבר את מטען הנייד ולשוב ולהיות בקשר עם העולם.
אבל, לצד הטרוניות והטענות, היו גם מי שראו את הצד המואר של העלטה שהשתלטה: אמיר, בן 30, שנתפס עם חבילת גלידה מ'גולדה', דווקא היה מבסוט: "אין טלוויזיה, אין מחשב, אין טלפון – אז יש שלווה ומנוחה בדשא, עם קילו גלידה עבור המשפחה, מה רע?".
וצחי, מלוּוה באשתו הנאה רווית, פתח צוהר לחוויה אחרת בכלל: "זו הזדמנות נפלאה לצאת לדייט עם האשה. תראה כמה אנחנו שמחים, שום דבר לא מסיח את הדעת מהכיף של להיות ביחד וליהנות משעות שקטות ונעימות, שאין כמותן אלא בערב של הפסקת חשמל".
אז בעצם, מסתבר, הכל עניין של נקודת מבט, זווית ראייה ותפישת עולם, כך שבפעם הבאה שתתרחש הפסקת החשמל – והיא תתרחש, אל דאגה – אולי במקום להתעצבן ולהזיע ולהשחית את השעות האפלות בעצבים ובטלפונים חסרי תוחלת ותועלת לחברת החשמל – אולי כדאי לצאת ולהתאוורר ולעשות משהו שלא עשינו מזמן: אולי רומנטיקה, אולי ספורט, אולי ארוחה בחוץ, אולי שיחה אינטימית על המדשאות,אולי התייחדות עם ספר טוב תחת פנס-רחוב בפינה נסתרת ומאווררת.
חבורת 'מונטי פייטון' כבר הבהירה פעם, שאם אין ברירה והמצב ביש – עדיין מאד כדאי להסתכל על הצד המואר של החיים.
שנהיה תמיד באור, גם בחושך.
