ב"ה
במרוקו חי יהודי עני. בידו היה כלי חרס עתיק ויפה. ראה שכנו העשיר את הכלי, לגלג עליו ואמר: "הכלי שבידך יפה ועתיק כל-כך, אולי תיתן אותו מתנה למלך? בטוח אני כי המתנה תמצא חן בעיניו והוא יעשיר אותך עושר רב".
האמין העני התמים לדבריו, הלך עד לעיר הבירה, והביא את הכלי מתנה למלך. ראה המלך את המתנה וחשב בלבו: "אם טרח האיש והביא את הכלי הזה ממרחק כה רב, כנראה שהכלי יקר ועתיק".
ציווה המלך על עבדיו לתת ליהודי שק מטבעות זהב. כשחזר היהודי לביתו שאל אותו שכנו העשיר מה היה אצל המלך.
סיפר לו היהודי את כל שקרה לו. אמר העשיר בלבו: "אם שכני נתן למלך מתנה זולה כל-כך והתעשר, אכבד אני את המלך במתנה יקרה ואתעשר שבעתיים".
מכר העשיר את כל רכושו ובכסף שקיבל עשה כיסא מזהב משובץ באבנים יקרות.
נסע גם הוא אל המלך, ונתן לו את הכיסא במתנה. אמר המלך בלבו: "מה אתן ליהודי הזה תמורת מתנתו? ודאי שאין הוא צריך לכסף ולזהב, שהרי הביא לי כיסא שכולו זהב. עדיף שאכבד אותו במתנה יקרה אחרת".
לקח המלך את כלי החרס שקיבל במתנה מן היהודי העני ומסר אותו ליהודי העשיר ושלחו בכבוד לביתו.
***
פרשת השבוע פותחת בסדרה של ברכות שיתקיימו בתנאי שנלך בדרכי ה' ונקיים את מצוותיו, וכך כתוב: "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ… וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ…וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב…" – והתורה מוסיפה עוד ברכות רבות.
כאשר קוראים את הפסוקים עולה שאלה: הרי כתוב בפרקי אבות לקיים את המצוות "שלא על-מנת לקבל פרס", והנה בפרשתנו ה' מבטיח לנו פרסים על שמירת המצוות, ועוד יותר מכך – הפרסים שמבטיחים לנו הם כולם חומריים: גשם, בציר, לחם וכדומה. כיצד זה מסתדר עם האידיאל של עבודת ה' "שלא על מנת לקבל פרס"?
הרמב"ם מסביר זאת כך: השכר של אדם עובד מורכב מסעיפים שונים שבצורה כללית ניתן לחלקם לשני סוגים: כסף תמורת העבודה, וכסף עבור הוצאות העבודה – תנאי העבודה.
'כסף תמורת העבודה' זה התשלום שהוא מקבל תמורת עבודתו, כמו משכורת, בונוסים, ימי חופשה וכדומה.
והסוג השני – 'כסף עבור הוצאת העבודה' – זהו התשלום עבור הדברים שיאפשרו לו לעשות את עבודתו, כגון טלפון – על-מנת שיוכל להתקשר לאנשים, רכב – על-מנת שיוכל להגיע לעבודה וללקוחות, וכדומה.
בניגוד לשכר עצמו, תנאי העבודה הם חלק מהעבודה עצמה. התורה בפרשתנו לא מבטיחה לנו שכר כלל. כל ההבטחות (גשם, בציר, שלום…) הם רק 'תנאי עבודה' על-מנת שנוכל לקיים מצוות וללמוד תורה בנחת. אנחנו צריכים (כצורך בסיסי) את התנאים הסביבתיים הראויים, וכך נוכל לבצע את רצון ה' בנחת.
שבעזרת ה' נראה במהרה את קיום הברכות שבפרשה ונוכל לעבוד את ה' מתוך שמחה וטוב לבב.
שבת שלום.
לתגובות והערות:
052-7703178
uriwilhelm@gmail.com
איור: אלומות חיטה עם קוצר, וינסנט ואן-גוך, 1888, מוזיאון טולדו לאמנות
