כך פרסם הבוקר אייל תמיר, אביו של הילד איתם תמיר ז"ל אשר נפל אל מותו ממרפסת ביתו לפני כשנתיים. כל מילה נוספת, מיותרת:
סגירת מעגל
שנתיים וחמישה חדשים ועוד קצת ימים מאז שעזבת.
שם, בבית החולים, כשנלחמת על חייך, אהוב שלי, כשהיינו מאד מפוכחים, הכינו אותנו לגרוע מכל, דיברנו – אמא ואני, שאם תחליט לעזוב, נרצה לתרום את האיברים שלך ולהציל חיים.
אבל רצה הגורל שלא הייתה אפשרות.
שם נולד הרצון שלי לתרום כליה, לתת חיים לאדם אחר. זה ישב כמעט שנתיים, עד אותו פוסט בפייסבוק שגרם לי להרים את הכפפה ולהבין שזה הזמן שלי להיכנס לתהליך. תהליך שהיה כמו נסיעה ברכבת הרים רגשית.
"עכשיו אני מתחיל להבין את התחושה העילאית"
והשבוע זה קרה – זכיתי לתרום, זכיתי לתת חיים איכותיים יותר לאדם שדרכנו נפגשה בפעם הראשונה לפני כ-18.5 שנים – ומאז לא היינו בקשר.
בזכותו, אני זכיתי לסגור מעגל.
עכשיו, 3 ימים לאחר הניתוח, הגעתי הביתה והאסימונים מתחילים ליפול – עכשיו אני מתחיל להבין את התחושה העילאית, הצמרמורות בגוף, ההתרגשות. איזה כיף שאני חלק ממשפחת התורמים.
עכשיו מקלחת של בית ומנוחה, ולאט-לאט לחזור לשגרה, שגרה שכבר לא תהיה אותה שגרה כמו ביום שלפני התרומה – שגרה שונה, אושר פנימי, שמציף.
תודה לכל מי שתמך, עודד , פרגן ועזר לי בתהליך. כיף גדול להיות בסביבה של אנשים מפרגנים ותומכים.
תודה לאשתי היקרה שהייתה לצידי לכל אורך הדרך, חיזקה ותמכה והייתה שותפה מלאה לתהליך.
והכי חשוב:
#הלוואישכלהאנשיםבעולםיהיושמחים
סיגלית תמיר
