ב"ה
היה פעם פוליטיקאי בכיר, שהיה אישיות מושלמת: גם מוכשר מאוד, גם מסור לציבור וגם עניו ושפל שפוסע בשקט בין האנשים ומדבר איתם בגובה העיניים.
אחרי שנים של התמסרות לקהילה, עניין אותו לדעת מה האנשים חושבים עליו. הוא החליט לארגן לעצמו טקס הלוויה, שבו ישכב על האלונקה והחברים הנכבדים יספידו אותו. ובכן, עטפו אותו בטלית, השכיבו על מיטה, וכל בני העיר התאספו סביבו. המספיד הראשון סיפר בכאב על פרידה מאדם מיוחד שלא חשב על עצמו. השני נאנח עמוקות על לכתו של מנהיג שהיה מסור לבני הקהילה, והשלישי בכה בדמעות על האבא שהיה איש משפחה למופת.
רגע לפני שהלוויה יצאה אל הדרך הוא קפץ מהאלונקה וצעק: "רגע, מה עם הענווה? שכחתם להזכיר את הענווה המיוחדת שניחנתי בה".
בפרשת השבוע, פרשת 'תצווה', יש עניין מאוד מוזר: זו הפרשה היחידה בתורה מאז לידתו של משה רבנו שהוא לא מוזכר בה (חוץ מכמה פרשות בספר 'דברים', השונה מכל התורה כי את כל הספר משה עצמו אמר).
ואכן, רבים ממפרשי התורה מתייחסים לעניין ומסבירים אותו. ההסבר המרכזי נובע מהסיפור שנקרא בשבוע הבא בתורה, אודות חטא העגל. לאחר מתן תורה משה רבנו עולה לתורה לארבעים יום על מנת לקבל את הלוחות. כשעוברים לפי החישוב המוטעה של בני ישראל ארבעים יום ומשה לא יורד מהשמים, הם בטוחים שהוא נפטר וממנים להם מנהיג מחליף: עגל זהב שעליו הם אומרים שהוא האלוהים.
משה רבנו יורד מהר סיני עם לוחות הברית ובראותו את החטא הנורא של עבודה זרה, שובר את הלוחות. אלוקים אומר למשה: "אני אשמיד את העם", אך משה אומר לו: "אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ", כשכוונתו שאם ה' משמיד את עם ישראל – שימחק גם את משה עצמו מספר התורה. ה' נענה לבקשתו של משה והוא לא משמיד אותם,
אך היות ואם צדיק מוציא איזה איום מפיו (גם אם הוא בתנאי מסוים) הוא מתקיים (באופן כלשהו) – לכן שמו של משה נמחק מפרשת 'תצווה'.
אבל – אמנם משה לא מוזכר בפרשת השבוע בשמו, אך הוא נכתב בצורה הרבה יותר חזקה: הפרשה פותחת בפנייתו של ה' אל משה: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – ואתה לשון נוכח, שזה הרבה יותר עמוק משם של אדם שהוא דבר חיצוני בלבד. וכיצד זה מתיישב עם הרעיון של "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ"?
ההסבר לכך הוא, שמשה, באהבתו העצומה לבני ישראל ובענוותנותו הרבה, היה מוכן למחוק את עצמו מספר התורה על-מנת להציל אותם. בכך גילה רובד פנימי ועמוק בתוכו, שהוא הקשר שלו עם בני ישראל, ולכן דווקא בפרשה בה הוא לא מוזכר בשמו – הוא מוזכר עם הרובד הפנימי שלו: "ואתה".
שבת שלום.
לתגובות והערות
052-7703178
[email protected]
איור: 'הידברות', אבישי חן
