המחקר עקב אחר נתוני משפחות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בשנים 1979-1983, תוך שקלול של נתוני השכר המדווחים של 432,000 תושבים בגילאי 28-36, ביחס להוריהם. נתוני התושבים שנסקרו במחקר מבוססים על מפקד האוכלוסין של הלמ"ס משנת 1995.
המחקר בדק האם לסביבת המגורים יש השפעה על תקרת השכר שהנסקרים הגיעו אליה כיום. מהנתונים עולה כי ישנן רשויות שבהן הילדים בבגרותם הרוויחו יותר מהוריהם והגיעו לדרגות שכר של העשירון העליון – לעומת יישובים בהם הסטטיסטיקה מלמדת כי הילדים נשארו באותו מעמד כלכלי של הוריהם.
המחקר בדק 105 רשויות בישראל ומיפה את הרשויות בהן יש לילדים סיכוי לעקוף באופן מובהק את הוריהם, אשר שכרם היה בעשירון התחתון, והגיעו לאחר שנים לדרגת שכר של העשירון העליון.
על-פי המחקר, העיר יבנה דורגה בין 10 הערים המובילות בישראל (יבנה במקום העשירי) בהן יש סיכוי לילדים שהוריהם הרוויחו שכר בדירוג העשירון התחתון להגיע לשכר של העשירון העליון:
1. רמת השרון.
2. ראשון-לציון.
3 . גבעתיים.
4. רמת-גן.
5. קריית-אונו.
6. חולון.
7. פתח-תקווה.
8. הרצליה.
9. רעננה.
10. יבנה.
דירוג 10 הערים בתחתית הרשימה, בהן ילדים נשארו באותו מעמד שכר של הוריהם:
ערד, עפולה, קריית-שמונה, קריית-ים, בית-שמש, ירושלים, קריית-מלאכי, מגדל העמק, טבריה וצפת.
המחקר מצביע על מספר סיבות אפשריות לפערים בין הקבוצות:
1. רמת החינוך ביישוב.
2. שיעור הזכאים לתעודת בגרות.
3. שיעור הזכאים לתעודת בגרות איכותית.
4. שיעור הנשירה מהתיכון.
5. רמת האלימות בעיר.
6. אחוז הגיוס הגבוה לצבא של בנים.
7. מספר המשפחות החד-הוריות ביישוב (המחקר מסייג עצמו לגבי הנתון הזה).
8. מספר המועסקים ביישוב (ככל שביישוב יש יותר עובדים בענף הבנקאות, הביטוח והפיננסים – הסיכוי של הילדים ביישוב גבוה יותר).
בדברי הסיכום להודעת האוצר מצויין כי ממסקנותיו עולה כי ילדים שבאו מבית עם רמת הכנסה נמוכה, בעשירון התחתון במשק, אך גדלו בסביבה עם תנאים סביבתיים מקדמים ומעצימים, השיגו בבגרותם את תקרת השכר של הוריהם והגיעו לדרגת שכר של העשירון העליון במשק. לפיכך, מסקנת מחברי המחקר היא שילדים הגדלים ביישוב או בשכונה שבה הרשות מעניקה להם כלים טובים לקידום: חינוך איכותי, אינטרנט בפס רחב, תנאי מגורים טובים יותר, אפשרויות תעסוקה איכותיות ועוד – יש לדור ההמשך סיכוי גדול יותר בבגרותם להימנות עם משתכרי העשירון העליון.
