מדד העוני הרב-ממדי בודק את רמת המחסור של משקי בית בהקשר של 5 ממדים המרכיבים את רווחתם של אנשים: דיור, חינוך והשכלה, בריאות, ביטחון תזונתי והיכולת להתמודד עם יוקר המחיה. כמו בשנים קודמות, גם הפעם שיעורי העוני עליהם מצביע מדד העוני הרב-ממדי גבוהים מאלו של הביטוח הלאומי.
יותר אנשים בישראל קרובים לעוני
כאשר מחלקים את משקי הבית בישראל לשש קטגוריות לפי המעמד כלכלי, מגלים ששיעור משקי הבית שנמצאים בקרבה לעוני (מעמד נמוך) עלה מ־14% טרום המשבר ל־23.6% כיום. כלומר, כמעט רבע ממשקי הבית בישראל נמצאים בסמוך לעוני ובסכנה ממשית להידרדר אליו. כמו כן, מעמד הביניים הצטמצם מ-58.3% טרום המשבר, ל-48.3% כיום. המחקר התבצע לפני הפסקת תשלומי החל"ת, ועורכי הדוח מעריכים שכעת הפגיעה גבוהה יותר.
להיות עני? כך זה נראה
דוח העוני האלטרנטיבי בוחן מספר אספקטים משמעותיים להבנה של תופעת העוני ולמיפוי שלה בחברה הישראלית. לשם כך מעבירים שאלונים בין נזקקים המקבלים סיוע, וכך נבחנים היבטים של תעסוקה, תנאי מחיה, דיור, בריאות וחינוך והשכלה. כך מתברר למשל שמתוך המשפחות הנתמכות שיעור המשפחות העובדות הצטמצם שמהלך משבר הקורונה: מ-74.2% טרום המשבר ל-61.8% ב-2021. בנוסף, 80.8% מנתמכי הסיוע שעבדו, נפגעו תעסוקתית במהלך המשבר.
יוקר המחיה גם הוא משפיע על מצבן הכלכלי של משפחות שחיות בעוני ולא מצליחות להתמודד עם עליות המחירים.
נתון מטריד במיוחד הוא ההוצאה החודשית של משפחה נתמכת, שנאמד בכ-8,405 שקלים בממוצע, וגבוה ב-62.4% מההכנסה החודשית הממוצעת (5,177 שקלים). הנתונים האחרים בהיבט זה קשים גם הם: 44.4% מהנתמכים לא מאמינים שיצליחו להיחלץ מהמצוקה הכלכלית ו-46.5% מעריכים שמחלה או נכות שלהם או של מי מבני משפחתם היא הסיבה למצוקה. 56.5% מהנתמכים מעידים שגדלו במשפחה שחיה במחסור ובמצוקה כלכלית.
בלי חשמל, בלי מים, חולים
יוקר המחיה והקושי בתעסוקה משפיעים ישירות על היבטים משמעותיים אחרים בחייהן של האוכלוסיות המוחלשות. רבים אינם יכולים לרכוש דירה והם פונים לשוק השכירות, אך גם שם המחירים מאמירים. רבים מהנתמכים נאלצים לוותר על תיקון ליקויים בדירותיהם וחווים ניתוקים של מים וחשמל בשל אי-תשלום חשבונות. 63% מעידים שילדיהם מתביישים להזמין חברים לביתם.
בקרב נתמכי הסיוע, 74.1% סובלים ממחלה כרונית אחת לפחות, 67.5% נאלצו לוותר על רכישת תרופות או טיפול רפואי נחוץ, ו-38.9% נדבקו בנגיף הקורונה (פי 3.2 מהאוכלוסייה הכללית). בהיבט החינוך וההשכלה: 69.2% מנתמכי הסיוע אינם בעלי תעודת בגרות, מתוכם 48.4% לא סיימו 12 שנות לימוד. 73.6% מהנתמכים העידו, שאין באפשרותם לרכוש ציוד לימודי בסיסי וספרי לימוד לבית הספר לילדים.
מעל חמישית מהמשפחות בישראל חיות באי ביטחון תזונתי
ממחקר בקרב נתמכי הסיוע של ארגון לתת והעמותות השותפות, עולה מציאות יומיומית של מצוקה ומחסור במזון, החיוני למחיה מינימלית בכבוד. המשפחות הנתמכות חיות בחשש מתמיד שהמזון יגמר, ושהן לא תוכלנה לקנות מזון נוסף ולספק ארוחות מאוזנות וקבועות לילדיהן. 77% מהנתמכים העידו כי האוכל שקנו לא הספיק, 51.8% מההורים הנתמכים נאלצו לוותר על תחליפי חלב אם עבור ילדיהם או לתת פחות מהכמות המומלצת ו-45% מהנתמכים העידו כי ילדיהם צמצמו בכמות המזון או דילגו על ארוחות במהלך משבר הקורונה.
ארגון 'לתת' ביצע בדיקה של העלות החודשית המינימלית הנדרשת לרכישת סל מזון בסיסי ובריא, הדרוש לקיום בכבוד. עלות זו מייצגת את "קו הרעב". מממצאי המחקר עולה, כי משפחה בת חמש נפשות צריכה להוציא 3,186 שקלים בחודש בכדי לרכוש סל מזון בריא בסיסי – במשפחה בה שני ההורים עובדים במשרה מלאה ומשתכרים משכורת מינימום, הוצאה זו תהווה כ-30% מהכנסתם נטו. בפועל, ההוצאה על מזון של משפחות בחמישון התחתון ובקרב נתמכי הסיוע רחוקה ב-900 עד אלף שקלים מקו הרעב, מה שלא מאפשר להן לרכוש ביטחון תזונתי.
מי אחראי לטפל בעוני?
דוח העוני האלטרנטיבי בוחן גם את עמדות הציבור ביחס לתופעת העוני בישראל. 88% מהציבור סבור כי הממשלה היא זו שצריכה לקחת אחריות על צמצום העוני, עם זאת, רק 12.7% סבורים שהממשלה אכן מטפלת בפועל בבעיית העוני, ירידה חדה מ-2020 אז חשבו כך 21.3%. הערכות הללו לא מנותקות מהמציאות: כך למשל 5.6% בלבד מהמחזור השנתי של עמותות הסיוע מגיע מתמיכה ממשלתית.
והאם הממשלה הנוכחית תשנה משהו?
77.3% מהציבור סבור כי הטיפול בבעיית העוני נמוך עד לא נמצא כלל בסדר העדיפויות של הממשלה.
