אחייניתו של ארמונד ז"ל, שלי, כתבה רשומה בפייסבוק: "דוד שלי ארמונד היקר שלנו לא פה. המרכז, הלב, הליצן, המצחיק של המשפחה זה שגידל ילדים מצחיקים, מוכשרים עם לבבות ענקיים, מסמר הערב, זה עם הלב הרחב, עם הכנסת אורחים כאברהם אבינו, עם הדאגה לכולם תמיד. הלב שלך הרחב נדם השארת את כולנו כואבים. תחסר לנו תמיד ברוך דיין האמת". "שלי מה זה את עושה מפגש גיבוש רק לנשים מה איתנו הגברים?! תעשי איזה ערב כולנו יחד", כך אמרת לי אחרי ערב נשים משפחתי שארגנתי.
והקשבתי לך דוד ארמונד היקר וזכינו לקיים מפגש גיבוש שבו היית כרגיל הכוכב ואני זוכרת שהמפעיל כבר מהשנייה הראשונה הבין שאתה מקור השמחה עם בדיחות על המשפחה, עם מבטא ששמור רק לך וזו בעצם הייתה פרידה רק שאף אחד באמת לא ידע.
אז הנה דוד ארמונד חוזרת מבית העלמין ומכל השבוע הזה שהיה 'מסיבה' אחת גדולה , מסיבת פרידה ממך והיא לא היתה עם שירים במרוקאית כמו שאהבת, ודודה לא לקחה את הדרבוקה ולינוי הבת שלך לא הצחיקה את כולנו עד דמעות.
זו הייתה מסיבה מאוד עצובה שהשארת כאב עם לכתך, וגם שם היית נוכח ברוחך, בסיפורים עליך, בשפע שהיה על השולחנות , בכמות המנחמים הלא הגיונית שהייתה וכל אחד נכנס עם אוכל ועוגה (תודה) כולם היו יחד , כל משפחת איטח שיהיו בריאים – הילדים, הכלות, החתנים, הנכדים, הנינים ואפילו החִמֵּשׁים כולם התגבשו ושיחקו יחד, כולם אמרו "הנה שלי רצית מפגש עם כל הילדים… מי אם לא ארמונד דאג למפגש כזה". שום מפגש משפחתי כבר לא יהיה אותו דבר כי אתה היית המרכז. כבר כילדה כשהיינו עושים סבב אירוח אצל הדודים, אליכם הייתי אוהבת הכי הרבה להגיע כי אצלכם השולחן היה מלא מלא , אתה היית יושב עם הרגליים מפושקות אומר ללינוי "תוציאו שתיה, עוגיות, תוציאו חמוצים", אף פעם לא הספיק לך. הרבה לפני שכולם ידעו מה זה מועבט אתה היית עושה זאת באופן קבוע ותמיד תמיד בשפע.
ואיך אמרת לי כל הזמן על רועי מהשנייה שנכנס אליך לפני 20 שנה "אני אוהב אותו, אין עליו", ככה היית אוהב את כולם כולם אהבו אותך. שתהיה מליץ יושר על כולנו למעלה ,סליחה אם פגעתי פעם. שמור על דודה ג'קלין אותה הערצת, שמור על ילדייך, שמור על נכדייך, שמור על כל עם ישראל מלמעלה הסר מעלינו את כל הגזרות הקשות ותשלח לנו נחמה גדולה".
בנו של ארמונד ז"ל, שלומי קוריאט, הספיד את אביא במעין מכתב פרידה לאבא: "טוב שם טוב משמן טוב ויום המוות מיום היולדו" המשפט הזה מעיד על אבי יותר מכל משפט אחר.
כזה היה אבא שלי, עמרם (ארמונד) קוריאט ז"ל, שמו הלך לפניו בחייו וקל וחומר בלכתו.
אדם אהוב על הבריות, שתמיד שם לנגד עיניו את כבוד האדם לחברו.
כשהיה נכנס לבית הכנסת היה מברך ל"שבת שלום", שואל ומתעניין בשלומם של כל המתפללים, באופן אישי, מבלי לפסוח על אף אדם.
כזה היה אבי, אדם שמח ועניו, שתמיד היה מוקף באין ספור אנשים וחברים בחייו, וכעת, במותו, הם מקיפים אותנו. אדם שאהב לארח בשפע וברוחב לב, והכנסת האורחים שלו הייתה מיוחדת ומופלאה. מעלה גדולה שזכית לה אבא!
אני זוכר בילדותי בית מלא באורחים, בשירים ובמאכלים מעשה ידי אמי שתחיה ובשפע. בכל מקום אליו היה מגיע כאורח – היה מאיר את המקום בחיוכו, בשירתו ובנוכחותו הכריזמטית. אדם שתמיד דאג לנו, ילדיו, לכל, שלא ייחסר לנו דבר חלילה.
אחד הסיפורים שמלווים אותי וזכורים לי ואשתף אתכם בו כעת הוא כשכבר הצלחתי בעבודתי כשחקן נודע והייתי מגיע להוריי לארוחת שישי – אז אבי ז"ל היה שואל, חצי בבדיחות הדעת חצי ברצינות: "תגיד לי שלומי, מה יהיה עם השטויות של הטלוויזיה? אתה לא רוצה למצוא איזו עבודה נורמלית? משמונה עד חמש, פנסיה, ביטחון? תחשוב על זה." והייתי אומר לו "אבל אבא, הכל בסדר." היה אומר לי "שימשיך ככה ב"ה, אבל לא לנוח על זרי דפנה, כי לא לעולם חוסן. שתמיד תהיה לך תוכנית מגירה."
כזה היה. דואג וחרד לביתו, לאישתו אמי היקרה, ולנו, ילדיו ונכדיו.
אז אבא יקר שלי, עזבת אותנו והלכת לעולם שכולו טוב. נזכור אותך תמיד.
אמנם השארת תהום עמוקה בלבנו, אבל יחד עם זאת, הנחלת לנו ערכים של דרך ארץ, אהבת חינם, שמחה וצחוק. אנחנו נשתדל להמשיך את מורשתך. נוח על משכבך בשלום. עכשיו לפחות בגן עדן יזכו ליהנות משירתך, תצחיק אותם, זה בטוח, ותשמח אותם שם למעלה כמו שרק אתה יודע!!!
ולנו נשאר רק להתרפק על זכרונות יפים ממך.
אוהבים אותך, כולנו, אבא יקר שלנו."
