אמנם רבו המאמרים והספרים בענייני זוגיות שהעלו אופנים נוספים של מעשי בגידה. האחד מהם: בגידה כלכלית! גם בגידה כלכלית אפשר לתאר ולאפיין בצורות שונות.
כספים שאנו מעלימים מבן הזוג, לפעמים אף קודם החתונה, בחשבון בנק 'סודי' או בחשבון של החבר הטוב שלנו. או כספים שאנו מקבלים במהלך הקשר ממקורות 'מסוימים' (לרוב כסף שחור), ולא מדווחים עליהם לרשויות הקרובות לנו, קרי בן או בת הזוג שלנו. ישנן כאלה שאוהבות לבזבז, ולא מספרות לבעל כמה הן באמת 'השקיעו' על השופינג בקניון. או גבר שהשקיע על אוטו חדש סכום מופרז ולא מגלה לבת הזוג כמה באמת הוא שילם עליו. ועל זה הדרך, שקרים לגבי מצב כלכלי עכשווי, והלוואות שלוקחים מאחורי הגב של בן הזוג.
כמו בכל בגידה, הכל טוב ויפה, עד שנתפסים!
למרות שבגידה פיזית עם צד ג' הינה דבר שבדרך כלל השיקום מההרס והנזק שלה הינם על סף הבלתי אפשריים עד בלתי נסלחים. הרי שבגידה כלכלית, למרות שהיא לא ממש בהיבט הפיזי, כשבן הזוג ה"נבגד", עולה עליה, השקר וההסתרה קורעים ומנפצים את האמון שהיה מובן מאליו עד עתה, וקשה מאד יהיה לשקם אמון כזה שכבר אין למילה שלנו מילה של כבוד בעיני הצד השני.
הסתרת כספים, בעיקר בתחילתו של קשר לפני חתונה, נובעת על פי רוב מהגנה עצמית מהיום השחור של הגירושים. ישנו משפט כואב, שנוצר בעקבות המצב העגום של כמות הגירושין הבלתי נתפסת בזמננו, ובעקבות החוקים הקשורים לחזקת השיתוף הממוני וחלוקתם שווה בשווה לאחר הגירושים, שאומר: "אדם חכם חושב על יום הגירושים עוד לפני היום הראשון של החתונה". ומכיוון שיש כאלה שיש להם הון רב והצד השני לא מביא עמו כלום לקשר, אזי תפיסת עולמם של החרדים ליום שאחרי, הינה שכדאי להסתיר כספים מראש, משום שהיום אין ביטוח לשום קשר ואין לך הבטחה שלא תאבד חלק מכובד מ-ממונך אם הקשר לא יצלח ותאלץ להתגרש.
ושוב, הכל טוב ויפה עד שתיתפס, כי אם תיתפס, הדרך לפירוק הקשר קצרה מהרגיל בגלל השקר וחוסר האמון שנוצר סביב הסתרת הכספים.
לכאורה, הפתרון הפשוט של החרדים והיראים לממונם, בפרט לאלו שיש להם מה להפסיד, הינו "הסכם הממון", הידוע לטובה או לשמצה. תלוי את מי שואלים. פעמים שאותו הסכם ממון שבא להגן ולהיטיב על הצד שיש לו יותר מה להפסיד מבחינה כלכלית, יוצר מחלוקת כבר בתחילת הקשר.
הטענה הנפוצה ביותר של אלו שמעמידים בפניהם את תנאי הסכם הממון להמשך הקשר הינה: מה פתאום להתעסק עם מה יקרה אחרי שנתגרש? והלא אנחנו מתחתנים מאהבה, מתשוקה, על מנת לחיות לנצח, אני מרגיש/ה כאילו אתה מפקפק באמון שלי ולא בוטח בי, אם אתה מבקש הסכם ממון!
יש מקום לטעון שטענות מניפולטיביות כאלה של: "אתה לא אוהב אותי באמת בגלל זה את/ה רוצה לעשות עמי הסכם ממון", או "מה מפריע לך לוותר על הסכם ממון ולהתחתן איתי מתוך אהבה ואמון עיוור???", "את/ה לא סומך עלי?", "נו באמת, אני אגנוב אותך?!", "אתה ממש לא רומנטי!", הינם ההוכחה החותכת לכך שבן הזוג המאוים מההסכם, לא באמת אוהב ונמשך לארוס/תו מכל הלב.
זוהי שיטת הכיסוי של: ה"רציונליזציה", שהיא בעצם דרך לטשטש עובדה ברורה על ידי טעם הגיוני מפוברק. כי תכלס, אין שום קשר בין אהבה תשוקה ומשיכה – להסכם ממון! וההיפך הוא הנכון, מי שאוהב אותנו ונמשך אלינו באמת, הוא יסכים לחתום על כל הסכם ממון כדי לשמור על נכסיו של הצד השני, מבלי להסס ולנהל משא ומתן מניפולטיבי. והיה אם הצד השני מנסה לסכל את ענין הסכם הממון בכל דרך שהיא, הרי שזה ברור שבאיזה תא במח הוא מודע למציאות שישנם קשרים שמסתיימים בגרושים.
אדם שאוהב ומכבד את השני באמת, הוא רגיש גם לפחדיו וגם לצורך שלו להגן על כספו שעליו עמל בעשר אצבעותיו לפני הקשר. ברוב המחלוקות שקודם הנישואים הקשורות להסכם הממון, האמפתיה לחששו של האחר לגבי כספו לא באה לידי ביטוי, ואדרבה, היא צריכה להדליק לנו נורה אדומה, מדוע הצד השני כל כך מתרעם על זכותנו הלגיטימית להגן ולשמור על כספנו מהיום השחור (שלא יהיה….)? היתכן שישנו מניע ואינטרס אחר לביסוס הקשר של בן/בת הזוג איתנו, מלבד היותנו "מקסימים, אדיבים, מקשיבים ומאהבים מושלמים", כדבריו?
התשובה הניצחת כלפי אלו המשתמשים במניפולציה/רציונליזציה כנגד הסכם ממון, הינה שהסדר ממוני הינו רומנטי וזוגי בעליל, משום שהוא מאפשר לשני בני הזוג לא להתעסק בחששות הכלכליים והשיח סביבם, זוהי הצהרה שענייני גניבות לא יהיו חלק מהשיח הזוגי וכך אפשר להתרכז בקשר ובאהבה באמת.
אבל לך תוכיח….
על כל פנים, הדברים שקראתם צריכים לתת לכולנו חומר למחשבה. אני יודע שהמאמר שלפניכם אינו פוליטיקלי קורקט בעליל, אך חלק מתפקידו של אדם השומר על זוגיות של אחרים, הינו גם לשמור על הפרט הפועל בה – לפני ואחרי הקשר!
