שמשון הגיבור היה חזק פיזית, על כך אין ספק. אך בסופו של דבר, אישה הצליחה לגבור עליו. כיצד? היא פשוט התחננה לפניו שהוא יגלה לה את מקור כוחו (שהיה שערות ראשו). בהתחלה הוא החזיק מעמד ולא נכנע למניפולציות הרגשיות שהיא הפעילה עליו, אך ככל שעבר הזמן ודלילה שוב ושוב לחצה עליו, ואף העמידה פני נפגעת בטענה של: "אתה לא אוהב אותי באמת, בגלל זה אתה לא מגלה לי", זה גרם לכך ששמשון הגיבור נכנע ללחצים הנשיים של דלילה, סיפר לה הכל, ו…. אכל אותה! (סליחה…)
זוהי תופעה של פחד מפתיחות וכנות מצד הגברים, הנזכרת בספרים רבים הנקראת: "שימשונופוביה". או אם תרצו "טראומת דלילה". הגברים הדבקים באמונת השימשונופוביה, מאמינים שגילוי הסודות הכמוסים שלך לנשים הינה שטות גמורה. אך זה לא מסתיים כאן.
אם נאמר שהגבריות, איך שהיא נתפסת בעיני חברה מצ'ואיסטית, מהותה ערך עצמי הנמדד בפרמטרים של כמה שליטה, מנהיגות, הישגים ומעמד יש לי, הרי שהבקשה והכמיהה הנשית ל:"ספר לי מה אתה מרגיש", "גלה לי על עצמך, מה הם החולשות שלך, שאכיר אותך טוב יותר, שאחדור לאישיות העמוקה שלך, שאתחבר לנשמה שלך", הם בעצם נורת אזהרה לגבר שיש כאן מישהי שמסכנת את מוקד הכח הגברי שלו ומבקשת ממנו לחשוף רגשות, חולשות, נקודות תורפה. כלומר, להעמיד בסיכון את העצמאות והכח לטובת רגש ואינטימיות כנה.
לכולנו ישנו צורך בסיסי באהבה. כולנו רוצים להיות נאהבים ונחשקים וזאת הסיבה העיקרית שאיש ואשה מחפשים בן זוג לחיים. וכאן, עולמו הגברי התפיסתי של הגבר מתערער לכאורה, שהרי כעת עולמו הרגשי יהיה באחריותה של בת זוגתו, אם הוא יתן להתאהבות שלו בה להוביל אותו.
וזהו הפרדוקס, הגבר רוצה בתוך תוכו להיבלע באהבה עוטפת, דבר שטבוע בו עוד מהיותו ילד שהיה עטוף באהבת אם, ויצרה בו כמיהה לעולם רגשי עז הטמון בתוכו, אך מאידך כשהוא כבר גדל ומעצב לעצמו אישיות, יש לו פחד שההתאהבות תגרום לאובדן זהותו והאינטימיות תטשטש את ערכי הגבריות שלו.
אז מה עושים?
אלמד אתכם שני כללים בסיסיים אותם אני מלמד לכל הפונים אלי:
האחד: חישוב סיכונים
השני:לא לפחד להשתמש בהגנות שהתת מודע מייצר עבורנו.
נכון אמנם שכולנו עמוק בתוכנו רוצים חיבור רגשי, כולל הגברים, אך צריך לחשבן ולנתח טוב טוב את הסיכון העומד בפנינו אם ניפתח רגשית. ובהחלט לא למהר לעשות צעד כזה של פתיחות מבלי שהצד השני באמת הוכיח את עצמו שהוא שווה את זה.
אם אשה רוצה אינטימיות ושהגבר יחשוף בפניה את חולשותיו, לא על מנת להזיק לו, אלא על מנת להתחבר אליו, היא תצטרך לתת בהתחלה זמן לזוגיות הטובה, המכבדת, המפרגנת, המינית, למרות שכרגע זאת לא תהיה הזוגיות הפתוחה והגלויה ביותר.
החוויות הטובות והנעימות שבקשר עם בת זוג, שנוהגת נכון כמו שכתוב בספר, תגרום לגבר בעצמו ביטחון רב להיפתח כלפי בת זוגתו מבלי לחשוש יותר מסיכונים שעלולים להיווצר אצלו בעקבות החשיפה. הגבר חייב להיות בטוח שאת לא עוד 'דלילה' על מנת להיפתח אלייך.
והיה אם יעבור זמן והגבר לא מאומן מספיק או לא יודע בעצמו מה מצופה ממנו מבחינת אינטימיות רגשית, אזי תפקידה של האשה הינו ללמד אותו לדבר על מה הוא מרגיש, להסביר לו שזה חשוב לה, ולחזק את בטחונה העצמי על היכולת שלה לדבר ולבטא את צרכיה. כשאשה לא תפחד לדבר עם בן הזוג על מה היא רוצה וצריכה, כולל שהיא אוהבת שהוא אומר לה – "אני אוהב אותך", בסופו של דבר היא מגדילה את סיכוייה לגרום לגבר שלה לחוות קשר יותר מהנה ומספק מבחינה רגשית. כשהגבר נפתח לאשה הנכונה והחצנת הרגשות שלו אינם מהווים איום וסיכון עבורו, הוא ייהנה מקשר הרבה יותר מספק ועמוק. וגם…. הוא יהנה מעצמו, להיות הוא, מבלי לשחק או להסתיר.
וכן ישנו הכלל של 'לא לפחד להשתמש בהגנות'. אנחנו סוגרים את עצמנו ומעמידים פנים לעתים על מנת לשמור על עצמנו. הפגנת חולשה ופחד כלפי האחר עלולה לפגוע בנו בכך שהוא יזהה בנו חולשה ויתפוס עליה טרמפ. הסגירות הרגשית שלנו שומרת אצלנו את עמדת הכח, שיש לנו מה להסתיר על מנת לשמור על עצמנו.
בעיקר בשלב הראשוני של הקשר, אפילו בדייטים, אנחנו עוסקים בניסוי ותהייה ולפעמים עולים אצלנו דברים לא פתורים ומחשידים אצל הצד השני. לכן אנחנו נוקטים בהגנות של סגירות והעמדת פני חזק, כדי לא להיחשף ואחר כך להיפגע ממי שנפתחנו לפניו, הראנו חולשה ובכך נתנו לו כח. כשהרגש הפנימי שלנו הוא חשש, אזי באופן אוטומטי נוצרים אצלנו הגנות התנהגותיות. אל תפחדו מהצורך להגן על עצמכם. גם אל תפחדו מכך שאתם משתהים עם החלטות מסוימות מחמת הספק. זוהי ההגנה שלכם על מנת לשמור על עצמכם.
אך תזכרו תמיד שההגנות אינם הדבר הרצוי לכם בסופו של דבר, אף אחד מאיתנו לא נכנס לקשר על מנת להסתיר ולשמור על עצמו כל הזמן, אלא אדרבה, בעיקר כדי לחלוק ולשתף.
